כלי חמדה ויקרא רעא

יותר נראה דכונת התרגום יונתן והרמב"ן ז"ל דזה גופא דשמין אותה כשפחה כמה היתה שוה בעודה מעוברת וכמה היא שוה עתה אינו ממון גמור כיון דבאמת אינה שפחה ואינה עומדת להמכר ולא משכח"ל הפסד ממון כלל בזה זה אינו בגדר ממון וכנראה שזה טעם הר"מ ז"ל בפ"ה מהל' חובל ומזיק דתשלומי נזק קנס הן ואינו מתחייב בהן עפ"י עצמו ויש להאריך הרבה בענין זה לברר הד' ואכ"מ

טו) (בפ' תרומה אות ב') עיי"ש באוק"א מ"ש די"ל דהר"מ ז"ל מודה דבקדושת דמים יכול לתאר תוכ"ד דיבור. מצאתי כעת שכונתי בזה לד' מורי מאורן של ישראל הגאון מקוטנא ז"ל בס' ישועות ישראל סי' מ"ב ס"ק ה' עיי"ש שדחה בזה דברי הג' רי"ט אלגזי ז"ל המובא בס' חקרי לב להוכיח דספק תנאי אינו מבטל המקח הברור יעוי"ש היטב אמנם מ"ש מורי ז"ל להוכיח כדבריו מד' הרשב"א בת' סי' תקס"ג שכ' לענין הקדש בדה"ב במעכשיו ולאחר ל' דהוי ספק חזרה וע"כ דיכול לחזור תוכ"ד דיבור כבר הרגיש בזה הרי"ט אלגזי ז"ל בס' קהלת יעקב בענין תוכ"ד דיבור וכתב דהרשב"א ז"ל לא ס"ל שיטת הר"מ ז"ל דהקדש דומה להנך דא"י לחזור בהן תוכ"ד דיבור [ובכלל נראה שמורי זצלה"ה לא ראה ד' הקה"י בענין זה שהרבה מדבריו ז"ל מבוארין שם] וגם עיקר הסברא שכ' מורי הגז"ל לחלק בין קדה"ג לקדושת בדה"ב משום דקדה"ג כיון דחל רגע אחת שוב לא פקע משא"כ קדושת בדה"ב כמו דיש חילוק לענין הקדש מפקיע מידי שיעבוד בין קדה"ג לק"ד מה"ט הערנו מופלג אחד שא"א לומר כן בדעת הר"מ ז"ל דהרי הר"מ ז"ל ס"ל דגם הקדש בדה"ב מפקיע מידי שיעבוד כמבואר בדבריו בפ"ז מהל' ערכין הי"ד ועי' בקצוה"ח סי' קי"ז סק"ב ויפה העיר אמנם עיקר סברת מורי הגזצ"ל יש להסביר היטב עפמ"ש בספרי חמדת ישראל בחלק הלאווין אות ס' לברר דקדה"ג הוי שינוי מעשה כיון דהקדש נתפס בעצמותו משא"כ קדושת בדה"ב רק שיעבוד א"ל להקדש עליו עיי"ש היטב וא"כ י"ל דבקדה"ג ל"מ חזרה תוכ"ד דיבור כיון דבדיבורא אתעביד מעשה שוב לא אתי דיבור ומבטל מעשה שנתהוה ע"י דיבורו משא"כ קדושת בדה"ב מהני חזרה תוכד"ד. ובעיקר ד' המבי"ט שפלפלנו בו בכמה ענינים מצאתי כעת להג' בעל אמרי בינה ז"ל ח"א דיני תרומות סי' ז' שהרגיש מעצמו בלשון הר"מ ז"ל והעלה ג"כ כהמבי"ט הנ"ל ועיי"ש שהרגיש בכמה דברים שכתבנו בפנים ויש הרבה לפלפל בדבריו עפ"ד שכתבנו בפנים כמו שיראה המעי' ואכמ"ל

טז) (בפ' תצוה סוף אות ג') עיי"ש מ"ש להסביר ד' הרמב"ן ז"ל במ"ש כי כהנים הדיוטים לא יכנסו להקטיר ולהטיב שכונתו על יוה"כ אך יש להעיר בזה מד' הרמב"ן ז"ל במלחמות פ"א דיומא דס"ל דהי' פייסות ביוה"כ והי' פייס לדישון המזבח ולדישון המנורה ולהביא את המחתה עם הגחלים למזבח הזהב בשעה שנכנס הכה"ג להקטיר קטורת דהיכל א"כ בשעה שהלך הכה"ג להיכל להקטיר קטורת הי' כהן הזוכה במחתה עמו בהיכל וצ"ע

טו"ב) (בפ' ויקהל אות א') עיי"ש מ"ש להקשות ע"ד הר"מ ז"ל פ"ט משבת בהא דאחד נותן את האור ואחד נותן את העצים וכו' דכולם חייבין משום מבשל הא לענין הבישול הוי בגדר שנים שעשאו. וכעת מצאתי להמבי"ט ז"ל בס' קרית ספר שם שכ' בזה"ל ואע"ג דיחיד העושה אותה חייב ולא שנים ושלשה היינו בזה יכול וזה יכול אבל הכא דבב"א באו כולן זה באור וזה בעצים כדדייק לישנא הו"ל זה א"י וזה א"י דבב"א אין אחד מהם יכול לעשות כל אלו הדברים ולהכי חייב כמו במשכן דחשיבא מלאכה שנים הנושאים את הארון דהוי זה א"י וזה א"י עכ"ל. ואם כי הדברים אינם מובנים