כלי חמדה ויקרא רסט

האח' דע"ד ב"ל אך בפסח לכאורה איכא ב' עשין אכילת פסח ואכילת קדשים וגם לר"ע ידחו ב"ל אך הוי ל"ת שבמקדש ולא דחי ורש"י ז"ל עה"ת שכ' דנותן לתוכו י"ל משום דקאי אפסח מצרים דאכתי לא נאסר טע"כ וכשהרצתי הד' לפני מו"ר הגהמ"ח שליט"א הראה לי בכתביו כי כבר הרגיש ג"כ בעיקר דברינו. המעתיק שמעון ב"ר יצחק משה ז"ל]

יא) (בפ' בא אות ג') הארכנו לבאר הפרשה אם קאי על פסח מצרים עיי"ש באריכות ויש להעיר עוד בזה מה שראיתי בס' תולדות אדם להג' מהר"ז ז"ל מווילנא שכ' לפרש דקדוק הקרא דלא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה דכתיב בלשון יחיד ואח"כ כתיב ועצם לא תשברו בו בלשון רבים ואמר הגז"ל דהקרא בא לרמז דאין מוציא אחר מוציא ויש שובר אחר שובר והוא דבר נפלא למבין אמנם אם נימא דקאי על פסח מצרים נראה דל"ש לומר דאין מוציא אחר מוציא דנראה דבפסח מצרים אפי' הוציא אותו לחוץ לא נפסל כיון דבשר קדשים שיצא חוץ למחיצתו דנפסל הוא מקרא דבשר בשדה טרפה וזה לא נאסר קודם מתן תורה איברא די"ל דבאמת הא דצריך קרא לפסול בשר שיצא חוץ למחיצתו ולא אמרינן בלא"ה כיון דאמר רחמנא ל"ת אעל"מ היינו משום דקיי"ל דבקדשים בעי שינה עליו הכתוב לעכב ועי' במנחות (דף נ"ג) בלאו דלא תאפה חמץ דמקשינן בגמ' ודילמא למיקם גברא בלאו ואפסולי לא מיפסל ובת' חת"ס ח' חו"מ בהשמטות סוף סי' ר"ד עיי"ש היטב וא"כ לפמ"ש בפנים דפסח מצרים לא הי' בגדר קדשים שוב י"ל לא בעי שינה עליו הכתוב לעכב. וי"ל עוד דגם אביי מודה דאעל"מ קודם מתן תורה דל"ש לומר דאל"מ אמאי לקי דקודם מתן תורה בודאי י"ל דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא אף דלא אהני מעשיו אך צ"ע בזה אם זה בגדר אעל"מ כיון דהאיסור על הוצאה ועל זה ל"ש ל"מ אך מד' החת"ס נראה להיפוך עיי"ש היטב והארכנו בזה בקונטרס מיוחד בדיני שינה עליו הכתוב לעכב בקדשים ואכ"מ

יב) בפרשת יתרו סוף או"ק א' עיי"ש מ"ש לחלק בין ב"נ לישראל לענין מחשבה משום דבב"נ נענש גם בד"א על המחשבה משא"כ בישראל דאף בעבירות שעיקרן במחשבה מ"מ עונש בידי אדם ל"ש על מחשבה ועי' בסנהדרין (דף ס"ה) שאני מגדף הואיל וישנו בלב ובח' הר"ן סנהדרין שם שנראה מבואר כן אמנם לחייב בדיני אדם מלבד דלא משכח"ל כיון דצריך עדים והתראה בלא זה אין הב"ד מענישין את ישראל על מחשבה וכתבנו מזה בת' להגאון בעל ברית משה נ"י על הסמ"ג דבע"ז ומגדף דישנו בלב חייב מיתת ב"ד ג"כ על המחשבה ועי' בגיטין (דף נ"ב ע"ב) אמר לך מנסך קלבד"מ ולכאורה הא משכח"ל שאמר. שניסכו במחשבה דליכא ח"מ בידי אדם ואעפ"כ היין נאסר אך מלבד דהתם כיון דצריך מעשה ג"כ אפי' א"נ דאפשר לנסך בלא הגבהה מ"מ בעינן שיכשך בידו לתוכו לשם ע"ז כמפורש ברש"י ד"ה מנסך ממש וא"כ ברור הדבר דיש חיוב מיתה גם אם מחשב לשם ע"ז אמנם מלבד זאת הרי הרשב"א ז"ל כתב בחידושיו שם דע"כ מיירי בהתרו בו וקיבל התראה דאל"כ אינו נאמן שניסכו לעכו"ם ועי' בפנים באריכות אך אפי' א"נ כן דיש הבדל בזה בין ישראל לב"נ ובישראל ל"ש עונש על המחשבה כלל בדיני אדם מ"מ מ"ש דמטעם זה יש לחלק בין ישראל לב"נ לענין הרהור כדיבור וכן לענין כתיבה זה אינו מוכרע כלל דהרי חזינן דמחשבה טובה הוא להיפוך דבישראל מחשבה טובה מצטרפת למעשה ובב"נ אינה מצטרפת מבואר מזה דאין ללמוד על המחשבה בכלל שיש לה חלות בב"נ יותר מישראל ויש להאריך עוד בזה ואכ"מ

יג) (בפ' משפטים אות ח') עיי"ש מ"ש