כלי חמדה ויקרא רסח

כירך עבה או קרא קדריש ומבואר שם בירושלמי נפ"מ אם חתיכת בשר אחרת והניח בתוכו דאם כירך עבה עביד לי' כשר אמנם אם קרא קדריש פסול ועיי"ש בירושלמי דמסיק דקרא קדריש מבואר מזה דהירושלמי ס"ל דמודה ריה"ג לר"ע דהוי בכלל בישול רק דגזה"כ דראשו על כרעיו ועל קרבו דכשרין אפי' בבישול ומעתה י"ל דה"ה מליחה אינו פוסל בהו דמה בכך דהוי צלי מחמת ד"א כיון דבלא"ה הכרעים והב"מ לריה"ג אינן בכלל צלי אש וגזה"כ דל"צ שיהי' צלי אש כיון דא"א שיהי' צלי אש כיון דצריך להיות מונחין בתוך הכבש הפסח א"כ שוב מליחה ג"כ אינו פוסל בהם ונראה שזה כונת התוס' שמקודם כתבו דבפסח לא החמירו ואח"כ כתבו א"נ דהוא יעמוד דמלח מליחה גמורה וקשה דקארי לה מה קארי לה ואמאי ל"ת מיד דמיירי דמלחו את הכבד אך להנ"ל י"ל דכונת התוס' לספק הירושלמי הנ"ל בטעמא דריה"ג דא"נ דכירך עבה עביד לי' א"כ הוי צלי אש וא"כ שוב אסור למלחו דיפסל עיד"ז מתורת צלי אש אמנם אח"כ כתבו א"נ והיינו א"נ דקרא קדריש וס"ל באמת דאינו צלי אש רק דכשר מגזה"כ א"כ י"ל דמלחו מקודם ואדרבה יהי' ראי' להצל"ח מדברי התוס' ואפי' א"נ שזה דוחק בכונת התוס' כיון דהירושלמי מסיק בפשיטות דגזה"כ הוא לריה"ג נראה דס"ל דכמין בישול הוא והתורה התירה כן בכרעיו וב"מ וא"כ נראה דה"ה במליחה ג"כ מותר מ"מ י"ל עפ"מ שכתב רבינו הגדול המבי"ט ז"ל בקרית ספר פ"ח מהל' קרבן פסח דנראה ואפי' נתון בתוכו לא הוי בישול מדאורייתא וקושית ר"ע ע"כ מצד דמדרבנן צריך להיות אסור דמחזי כעין בישול אך באמת מסתימת התוס' והירושלמי נראה קצת דלר"ע איסור תורה איכא וי"ל דגם התוס' נסתפקו בזה אם הוי בגדר בישול מה"ת ואעפ"כ אכשרה רחמנא א"כ שוב גם מליחה אין פוסל בו או דנימא דהוי רק מדרבנן אבל מה"ת הוי בגדר צלי אש א"כ שוב מליחה פוסל בו. אך בעיקר ד' הצל"ח כ"כ בריש דברנו שדבריו אינן נראין כלל וברור הדבר שהי' מותר למלוח את הק"פ ואינו בגדר צלי מחמת ד"א ומש"כ הצל"ח ראי' לדעתו דאל"כ מאי מייתי ראי' מהא דנותן כרעיו וב"מ לתוכו דילמא מיירי כשמלח את הב"מ תחילה תמהני שלא הרגיש כלל דהר"מ ז"ל ס"ל באמת דכל הסוגי' דמולייתא מיירי אפי' במלחיהו מה שבפנים ונראה דהר"מ ז"ל הוכיח מזה דמליחה אינו מוציא את כל הדם וצריך חליטה ברותחין אח"כ משום דהי' ק"ל קושיא הנ"ל דאל"כ מ"ר מהא דנותן כרעיו וב"מ לתוכו והארכנו בזה בח' להל' מליחה ואכ"מ כי לא באתי בזה אלא להשתעשע אתך קצת בד' הצל"ח ורש"י ז"ל עה"ת שעוררתנו עלי' ואתה תחזה שכנראה שהמבי"ט בקר"ס הנ"ל שכ' שהוא רק איסור דרבנן כונתו לת' דברי רש"י ז"ל עה"ת שעפ"ז יתפרשו ד' רש"י ז"ל בפשיטות שעל פסח מצרים שפיר פי' רש"י ז"ל דהי' נתן לתוכו דמה"ת הוי בגדר צלי אש אך ד' המבי"ט צ"ע למעי' בדברי הירושלמי שנראה להיפוך ואכמ"ל יותר והשי"ת שנותיך יאריך בטוב ובנעימים כאו"נ ונפש הדו"ש

והנה בקושית דודי וש"ב מו"ר הג' המח' שליט"א בריש אות ג' על רש"י ז"ל שפי' ק' ר"ע אב"מ ג"כ והקשה דיוכל לבשלן בתוכו ולאכלן מבעו"י עי"ש. לכאורה י"ל בפשיטות דשפיר קשה מב"מ ג"כ מפני שהכבש יבלע מאיסור מבושל דב"מ ור"ע לשיטתו שסובר טעכ"ע דאורייתא ויהי' נאסר גוף הכבש ויתישב ממילא ד' רש"י ז"ל עה"ת דלשיטתו להלכה דטע"כ ל"ד שפיר יוכל לתת הב"מ לתוכו אך יל"ע דבקדשים מודה רש"י ז"ל דטע"כ דאורייתא כמבואר חולין (דף צ"ח) וי"ל ע"ד פלפול דלכאורה עשה דאכילת פסח ידחה הלאו דמבושל אך מבואר בפסחים (דף מ"א) דאמבושל לוקה ב' ור"ע לשיטתו בנזיר (דף מ"ח) דאין עשה דוחה ב"ל ושפיר מקשה ורש"י ז"ל עה"ת י"ל דיסבור כהכרעת