כלי חמדה ויקרא רסז

הרא"ה ז"ל בס' החינוך דמה"ט אינו נאכל אלא צלי והארכנו בזה בבירור ענינים אלו ומסודר לדפוס אי"ה בפ' בהעלותך ואכ"מ

ג) ובאמת אם נחליט כמו"ש דבב"מ אינו מקיים מצות אכילת הפסח אבל מ"מ אסור משום בישול י"ל דרך נכון מאוד בישוב ד' רש"י ז"ל עה"ת שפירש דנותן ב"מ לתוכו עפ"ד הנח"י דרש"י ס"ל כר"ע ואעפ"כ שפיר פירש בספרו עה"ת דנותן ב"מ לתוכו אע"ג דבמשנתינו מבואר מד' רש"י ז"ל דקושית ר"ע מב"מ ג"כ ונאמר דהנה לכאורה קשה על קושית ר"ע דכמין בישול הוא זה דמה בכך הא בפסח אין אסור לבשלו כ"א לאכלו מבושל וא"כ לפ"מ דקיי"ל דאכלו מבושל מבע"י אינו עובר עליו כיון דאינו בקום אכול צלי אינו בב"ת נא א"כ הרי יכול לבשל הב"מ בתוכו ולאכלן מבע"י וצ"ל דקושית ר"ע כיון דמצותן לאכלן בלילה הוי ממעט באכילתן וזה אסור כיון דמבטל מצות אכילת הפסח והמצוה היא שיאכל כל הפסח כמצותו בלילה צלי אש וזה מוכרח בכונת ר"ע אך לפ"ז הרי מוכרח דקושיתו רק מן כרעיו אבל מב"מ לק"מ כיון דבב"מ בלא"ה א"י יד"ח פסח וא"כ נראה פשוט דאין שום איסור לבשלן ולאכלן מבע"י כיון דביום אינו אסור משום בישול כנ"ל וצ"ע על רש"י ז"ל דמפרש דקושית ר"ע מן ב"מ ג"כ אך באמת א"ש די"ל דקושית ר"ע מן פסח שחל בשבת דצליית הפסח א"ד שבת וצריך לצלותו בלילה דוקא וא"כ יפסלו הב"מ משום בישול ומעתה ז"ד לאחר שנצטוו ישראל על השבת אבל בפסח מצרים דלא נצטוו עוד על השבת שפיר פירש רש"י ז"ל דאפי' לר"ע דכמין בישול הוא זה רק כרעיו אסור ליתן לתוכו כיון דעיד"ז יהי' מוכרח לאכול את הכרעים ביום ומבטל מצותן משא"כ בב"מ דבלא"ה אינו מקיים בהם מצות אכילת הפסח הרי בידו לאוכלן מבע"י וא"כ שפיר י"ל דנותנן לתוכן וזה נכון מאוד בישוב ד' רש"י ז"ל

ואולי י"ל עפ"ז פירוש התוספתא ומייתי לה לקמן (דף ק"ז ע"ב) תנ"ה השמש מטבל בב"מ ונותנן לפני האורחים ועיי"ש ברש"י ורשב"ם ז"ל והגאון בעל צפנת פענח שי' שם כתב לפרש עפ"מ שרוצה לחדש דבב"מ כיון דאין מקיים בהם מצות אכילת פסח אין בהם איסור מבחוץ לחבורה ומבע"י אמנם לענ"ד קשה הדבר לומר דמה שהוא בכלל בשר הפסח כמו שמודה הג' בעצמו וכמו שמוכרח מד' הר"מ ז"ל בהל' חו"מ שם הל"ט יהי' נשתנה דינו מפסח דיהי' מותר לאכלו צלי מבע"י אמנם לדברינו י"ל דהפירוש דיכול לאכול מבע"י אם מבשל הב"מ אחר שקיים מצותן בין לריה"ג ובין לר"ע כיון דאין מצוה באכילתן בלילה הרי יכול לאכלן מבושלין מבע"י כיון דצלאו ואח"כ בשלו פסול וא"כ שוב אין איסור באכילתן מבע"י וא"ש הלשון השמש "מטבל" בב"מ דנראה דהכוונה שהן מבושל ברוטב שיכול לעשות כן לכתחילה אחר צליית הפסח לבשל הב"מ ולאכלן מבע"י

ולכאורה עלה בדעתי די"ל עפ"ז מה שנתקשה הצל"ח על התוס' דפשיטא להו דהי' מולחין את הפסח ולא העירו כלל דהוי צלי מחמת ד"א ולהנ"ל י"ל דהתוס' מודים דאסור למלוח את הפסח רק דהכא הרי קאי התוס' רק על הכבד דהוא מב"מ דאינו מקיים כלל בהו מצות אכילת הפסח וא"כ אע"ג דהוי צלי מחמת ד"א הרי יכול לאכלו מבעוד יום כיון דאסור לאכלו בלילה שוב ליכא איסור אם אוכל אותו מבעוד יום כמו במבושל מבע"י אך ז"א דאכתי יקשה מה נעשה כשחל פסח בשבת כיון דא"נ דבמלוח הוי כצלי מחמת ד"א ע"כ דאין מליחה דוחה שבת וא"כ ע"כ דימלח את הכבד בלילה ויהי' נפסל מחמת צלי מחמת ד"א ויפה כתב הצל"ח דמוכרח דהתוס' ס"ל דמותר למלוח את הפסח איברא דבעיקר ד' הצל"ח מה שהוכיח מד' התוס' דס"ל דהי' מותר למלוח את הפסח נלענ"ד דאשתמיט לי' דברי הירושלמי הנ"ל דמספקא לי' מה עביד לי' ריה"ג אם