כלי חמדה ויקרא רסה

מצות (ובפרט בקדשים ועי' בתוס' זבחים (ד' ס"א ע"ב) ד"ה לאחר דגם באכילת קדשים אמרינן דחוי) א"כ הכא כיון דבשעה שנמלח הרי הוי צלי מחמת ד"א ופסול לפסח א"כ נהי דאח"כ כשמדיחו בטל שם צלי מחמת ד"א ממנו מ"מ שוב א"י בו ידי פסח מצד דכבר אדחי ממצותו אך זה טעות דהרי קיי"ל דכל שבידו לא הוי דחוי א"כ הכא כיון דלצלי ל"צ מליחה הרי בידו להסיר ממנו המלח מיד והמצוה כן הוא כדי שיקיים בו מצות אכילת פסח וא"כ אינו בגדר דחוי וא"ש בזה דצלי קדר מותר לחכמים אע"ג דע"כ צריך מליחה תחילה מ"מ כיון דהצלי קדר אינו מוכרח דהרי יכול לצלאו על האש וא"כ המליחה לא היתה מוכרחת ושוב אינו בגדר דחוי ושפיר כשר ויוצאין בה ידי פסח משא"כ הכא בהא דס"ל לריה"ג דנותן כרעיו וב"מ לתוכו שפיר מקשה לי' ר"ע כמין בישול הוא זה וע"כ צריך מליחה מקודם וא"כ יפסל תמיד מחמת שאינו צלי אש ואע"ג דאח"כ יהי' צלי אש מ"מ א"י בה ידי פסח מצד דחוי וא"כ אין סברא שזה כונת התוה"ק לבטל את הכרעים והב"מ שלא יתקיים בהם מצות אכילת הפסח אך לכאורה זה טעות דאף א"נ דבמצות אכילת פסח שייך בי' דחוי היינו רק בזמן אכילתו דהיינו כשצלאו בלילה בדבר אחר שכבר חל זמן אכילתו שפיר י"ל דאף שנתבטל אח"כ השם פסול מ"מ א"י בו מטעם דחוי משא"כ כשמלחו וצלאו מבע"י א"כ כשיגיע זמן החיוב הרי ראוי לפסח ולא אדחי כלל פשיטא דאין בו תורת דחוי א"כ אכתי אינו מובן תשובת ר"ע כמין בישול הוא זה הא יכול לצלותו מבע"י וא"כ אף שמלחו מקודם ל"ש בי' פסול דחוי כיון דבזמן המצוה לא הי' נדחה אך י"ל דתשובת ר"ע הי' מע"פ שחל בשבת דקיי"ל דאין צליתו דוחה שבת וה"ה מליחתו לדעת הר"ן ז"ל דיש במולח חיוב משום מבשל פשיטא דא"ד שבת וא"כ א"נ דנותן לתוכו יהי' מוכרח למלחו בלילה ושוב יהי' נדחה ממצות אכילת הפסח וא"ש קושית ר"ע כמין בישול הוא זה ומעתה ז"ד לאחר מתן תורה אבל בפסח מצרים דלא נצטוו עוד על הדם ועל השבת שפיר פירש רש"י ז"ל דנותן ב"מ לתוכו

ובאמת י"ל ברווחא טפי ע"פ דברינו בישוב דברי רש"י ז"ל ונאמר דרש"י ז"ל ס"ל דהא דר"ע ס"ל דתולין חוצה לו אין הפירוש שצריך דוקא לתלות חוצה לו אלא דס"ל דמקיים הקרא דראשו על כרעיו ועל קרבו גם אם תולה אותן מחוצה לו וא"כ שוב אין המליחה מוכרחת כיון דיכול לצלותו בלא מליחה וא"כ שוב ל"ש בי' פסול צלי מחמת ד"א וא"כ שוב יכול ליתן לתוכן ג"כ ולמלחן מקודם (אך הלשון "אלא" תולין חוצה לו נראה דר"ע ס"ל דאין עצה אחרת כ"א לתלות חוצה לו וכך הוא מצותו של ק"פ וצ"ע) וזה נכון דרך פלפול בישוב דעת רש"י ז"ל עפ"ד של הנו"ב ז"ל. ועפ"ז יש לקיים גם ד' הגאון בעל נחלת יעקב ז"ל שכ' לת' דברי רש"י ז"ל על התורה שבדקדוק נקט רש"י ז"ל רק נותן ב"מ לתוכו ושביק כרעיו ולכאו' יפלא מה זאת א"ו דרש"י ז"ל ס"ל דהא דהקשה ר"ע כמין בישול הוא זה היינו רק מכרעיו אבל מב"מ לא קשיא לי' כלל דכמין בישול הוא זה א"ד

ולכאורה אין מובן לדבריו דמ"ש ב"מ מכרעיו אמנם להנ"ל י"ל לפ"מ שביארנו דכל קושית ר"ע משום דיהי' נדחין ממצות אכילת הפסח עיד"ז שימלח אותם תחילה א"כ י"ל דהקושיא רק מכרעיו דהוי מגופו של כבש ומקיים בזה מצות אכילת הפסח ושפיר אין לתנן לתוכו לדחותן ממצותן משא"כ ב"מ לפ"מ דקיי"ל דב"מ אוכליהן לאו בר אינש נראה דאינו מקיים בהן מצות אכילת הפסח כיון דבפסח צריך למשחה ולגדולה דמה"ט נאכל על השובע וזה ל"ש באכילת הב"מ וכן נראה מבואר מדברי רבינו הגדול הר"מ ז"ל פ"ח מק"פ הל"א והל"ז שם שכ' בענין מצות אכילת הפסח שצריך לאכול מגופו של כבש הפסח נראה