כלי חמדה ויקרא רסד

הוי ק"ו מנחתך דאינו נפסל בפסח ואעפ"כ שוב לא הוי בכלל מקולס נשלק דהאבר נפסל משום שאינו צלי אש מיבעי' ונשאר בצ"ע. ולהנ"ל נאמר דבאמת נשלק הוי ק"ו מנחתך רק דהגמ' קמ"ל דדוקא נשלק מבטלו מתורת מקולס ואע"ג דכל נשלק נמלח מקודם מ"מ בזה שמלחו לא בטל מתורת מקולס דאע"ג דפסח אסור למלחו מ"מ כיון דלאחר שהודח שוב אינו ניכר שנמלח אכתי איכא חשש מראית העין שאוכל קדשים בחוץ ודוקא נשלק שניכר לכל שאין זה פסח משום ששלקו וכן נחתך כיון דהמצוה לכתחילה שיהי' שלם והוא חתכו מבטלו מתורת מקולס משא"כ מליחה אף דאסור בפסח מ"מ אינו מבטלו מתורת מקולס כיון דאכתי שייך מרה"ע לאחר הדחה כשצלאו וא"כ מוכח מזה דמליחה אסור בק"פ דאל"כ הדר"ל קושית הגז"ל דנשלק הוי ק"ו מנחתך

אך לאחר העיון ז"א וגוף הסברא שכתבנו די"ל דאע"ג דמליחה אסור בק"פ כיון דלאחר הדחה אכתי איתא למרה"ע אין זה מבטלו מתורת מקולס אינו נראה וממקומו הוא מוכרע להיפוך דהרי הגמ' מת' דמיירי ששלקו במחובר וצ"ל דמיירי דאח"כ צלה הכל ביחד רק כיון דקיי"ל דאין הצלי מבטל תורת הבישול ואסור בק"פ כמבואר לעיל (דף מ"א) לכן מוכח שאין זה פסח וקשה עכ"פ יהי' אסור משום מרה"ע דאח"כ כשצלאו כולו אינו ניכר דאבר ממנו נשלק מקודם וע"כ כיון דנעשה בו מעשה שמבטלו מתורת פסח והותר שוב אינו חוזר ונאסר א"כ ה"ה א"נ דמליחה אסור בק"פ אם נמלח צריך לבטל מתורת מקולס ומוכח מזה דמותר מליחה בק"פ ובאמת נראה דמה"ט ל"ק קושית הצל"ח דאכתי הוי ואלק ק"ו מנחתך ז"א דרבותא גדולה קמ"ל אע"ג דשלקו במחובר ואח"כ צלאו לגמרי והו"א דאכתי יש לחוש למרה"ע ביון דעתה לפנינו גדי כולו צלוי על האש ויהי' בכלל גדי מקולס קמ"ל דמ"מ כיון דעשה בו מעשה שאסור לאכלו עיד"ז בק"פ מבטלו מתורת מקולס ואינו ק"ו מנחתך. יהי' איך שיהי' תמהני על הגז"ל שלא העיר כלל מסוגיא במקומה שנראה דאין איסור מליחה בק"פ

ובאמת כשאני לעצמי נראה לי שבנא"ה יש לסתור דברי הגז"ל אף אם נימא כדעת הר"ן ז"ל דבמולח בשבת יש חילוק מבשל וא"כ ע"כ דס"ל דמולח הוי ממש כרותח דצלי מ"מ נראה לי דז"ד כל שיעור מליחה אבל לאחר שיעור מליחה דפסק כח המלח ואינו כרותח ומכ"ש כשהודח במים בודאי בטל שם צלי מיני' והוה כאלו לא היה מעולם צלי וכשצלאו אח"כ באש הוי צלי אש ויוצא בו יד"ח פסח ואע"ג דבשלו ואח"כ צלאו אסור משום דגלי קרא דבשל מבושל בכ"מ ה"ד פעולת הבישול שאינה בטילה מעל הבשר משא"כ מליחה (ובאמת י"ל בלא"ה דבצלי מחמת ד"א ואח"כ צלאו באש באופן שהצלי יבטל הצלי הקודם ג"כ כשר לפסח דלא אשכחן דיפסול בזה אך א"צ לזה דבמליחה אף דהוי כרותח דצלי מ"מ נראה ברור דאח"כ כשהדיחו אין בו כלל פעולת הצלי שיהי' הבשר חשיב צלי מחמת ד"א וכיון שנתבטל מקודם הצלי' מחמת ד"א כשצלאו אח"כ באש הוי צלי אש וכשר לפסח ועי' היטב) והא דלענין שבת חייב ע"ז היינו משום דבשבת במלאכת בישול חייב גם על מלאכה שסופה להתבטל כמו במרפה מתכות דהוי מבשל וכיו"ב וכ"כ בזה באורך במק"א משא"כ בק"פ כיון דאח"כ נתבטל ממנו שם צלי מחמת ד"א וצלאו באש נראה פשוט דכשר לפסח לזאת נראה שד' התוס' ברורין דהי' יכול למלוח הכבד תחילה ואינו נפסל מחמת צלי מחמת ד"א וד' הצל"ח ז"ל צ"ע

ב) אמנם לקיים דברי חכמים יש לומר דרך פלפול לקיים תירוץ הצל"ח ז"ל בשיטת רש"י ז"ל ונאמר אע"ג דנראה דאין הפסח נפסל ע"י מליחתו מחמת צלי מחמת ד"א כיון דאח"כ הוי צלי אש מ"מ יש מקום לומר דמצות אכילת פסח שוב לא יתקיים בו כיון דקיי"ל יש דחוי אצל