כלי חמדה ויקרא רסג

ט) (בפ' ויחי אות א') הביאנו ד' הר"מ ז"ל באגרת השמד לענין עובד עכו"ם בדיבור אי אמרינן יהרג וא"י. והערני ח"א מד' הירושלמי מובא ברא"ש ז"ל מס' ע"ז פ"ב ס"ד והוא בטוש"ע יו"ד סי' קנ"ז עיי"ש ונראה מזה דהר"מ ז"ל ס"ל דד' הירושלמי כפשטן המה דאין בזה הדין דיהרג וא"י ואולי י"ל דגם הרא"ש ז"ל דלא ניחא לי' לפרש כן היינו משום דנראה דלכתחילה יכולה ללכת למקום גזירה ולהטמין א"ע עיד"ז וזה בודאי אסור דהוי רצון כיון דסבבה בעצמה את האונס לכן מוכרח הרא"ש ז"ל לפרש דלא מיירי מאיסור והיתר אבל היכא דלא סובב עליו בעצמו האונס אולי מודה הרא"ש ז"ל דלא אמרינן יהרג וא"י אך מסתימת הפוסקים א"נ כן ונראה דבכ"מ יהרג וא"י אפי' בדיבור גרידא ואפי' אם הוא אונס גמור

י) (פ' בא י"ב ט') אל תאכלו ממנו נא וגו' כ"א צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו וברש"י ז"ל ד"ה ראשו על כרעיו צולהו כולו כאחד וכו' ובני מעיו נותן לתוכו. אעתיק בזה מ"ש בת' לח"א בישוב ד' רש"י ז"ל לתועלת התלמידים וז"ל שם

יקרתך קבלתו ועד"ת הבאין במכתבך בביאור ד' רש"י ז"ל עה"ת בפ' בא בקרא דראשו על כרעיו ועל קרבו שפירש דנותן ב"מ לתוכו דלא כר"ע נכונים הם לפלפולא אמנם מפני שיודע אני שאתה משתוקק לדברינו בזה אעתיק לך את האמור אתי בחדושינו בזה ותמצא נחת בעזה"י וזה החלי

א) ראיתי לרבינו הגדול הצל"ח ז"ל ר"פ כיצד צולין שיצא לחדש דק"פ יהי' אסור במליחה כיון דקיי"ל מלות כרותח דצלי הוי צלי מחמת ד"א ועפ"ז יצא לתרץ שיטת רש"י ז"ל עה"ת בפ' בא דס"ל דנותן ב"מ לתוכו ותמוה דפסק כריה"ג נגד ר"ע כמו שתמה הרא"ם ז"ל וכתב הגז"ל דלכאורה קשה קושיות ר"ע דכמין בישול הוא זה מה בכך הא צלי קדר שרי לחכמים ולדעת רש"י ז"ל הרי מותר לגמרי מה"ת לכן נראה דרש"י ז"ל ס"ל דהקושי' הוא משום דפסח אסור למלחו וא"כ נאסרו הב"מ משום דם שבתוכן כיון דהנורא אינו משאיב שאיב להדם שבכרעים וב"מ הטמונים בתוך הכבש ומעתה ז"ד לאחר מתן תורה אבל קודם מתן תורה דלא הי' אסור איסור דם שפיר אמרינן כריה"ג ולכן רש"י ז"ל עה"ת דמפרש לה על פסח מצרים שפיר פירש דנותן לתוכו אתד"ק

ולענ"ד תמי' מאוד דהרי דה"ק סתורים מיני' ובי' דא"נ דפסח אסור למלחו ודם שבשלו אסור מה"ת איך משכח"ל צלי קדר דשרי הא כל צלי קדר בפסח צריך להיות אסור משום דם שבתוכו וא"כ לדעת רש"י ז"ל דמותר צלי קדר אליבא דחכמים ע"כ דמותר למלוח את הפסח דאל"כ צלי קדר דשרי איך משכח"ל וא"כ ל"ק קושיות ר"ע. ויותר פלא לי על הגז"ל שכ' שלולא דעת התוס' דפשיטא להו דמותר למלוח את הפסח הי' ס"ל דאסור למלוח את הפסח מחמת דהוי כרותח דצלי והוי צלי מחמת ד"א הא מהסוגי' במקומה יש להוכיח דמותר למלוח את הפסח דהרי איתא בברייתא ת"ר איזהו גדי מקולס וכו' נחתך ממנו אבר נשלק ממנו אבר א"ז מקולס ומקשינן בגמ' השתא נחתך ממנו אבר וכו' נשלק מיבעי' ל"צ דאשליק במחובר. וא"נ דפסח אסור במליחה הו"ל למימר רבותא יותר דנמלח ממנו אבר א"ז מקולס ובפרט דכל נשלק ע"כ נמלח מקודם דאל"כ נאסר משום דם וא"כ ת"ל דאינו מקולס מצד שנמלח ממנו אבר ומוכח מזה דפסח מותר במליחה

הן אמת כי לכאורה עלה בדעתי דאדרבה מכאן יהי' ראי' לדעת הגז"ל וית' בזה מה שתמה הגז"ל על הא דתי' הגמ' דמיירי דנשלק במחובר דאכתי קשה הא