כלי חמדה ויקרא רסב

לה תשלומין נמצא לפי האמת דמילה עצמה דוחה שבת ויש לה תשלומין מכשירי מילה קיל משאר מצות שהרי אפשר למול למחר ויהי' תשלומין דשמיני עכ"ל רבינו שליט"א. ונשאלתי מח"א דהא כל קושיתו הי' מחגיגה שחיוב שבת משום דיש לו תשלומין ואיך תי' שאם לא ידחה שבת ליתא בתשלומין הרי חגיגה יוכיח. אך באמת הד' פשוטין בכונת רבינו שליט"א דלענין קרבן לא הוי שבת בגדר מחוס"ז כיון דק"צ דוחה שבת וכמו"ש התוס' חולין (דף מ') דמה"ט מחויב גם משום ש"ח בקרבן יחיד בשבת ול"ח מחוס"ז משא"כ מילה א"נ דאין "שום" מילה דוחה שבת ולמ"ל דחיות שבת במצות מילה כלל א"כ שוב אין זמנו בשבת ושוב ליתא בתשלומין וז"ב למי שמדייק בלשונו הזהב של רבינו שליט"א. ובאמת דרך פלפול י"ל אף אם נימא כמו שעלה ע"ד הגאון בעל טורי אבן ז"ל שהבאנו בפנים להסביר הטעם דחגיגה יש לה תשלומין משום דבדיעבד הקרבן כשר בשבת כמו"ש בפנים י"ל דז"ד בחגיגה דל"ש למפסל מצד מצוה הב"ע כיון דהוי עבירה שהזמ"ג וכד' הירושלמי בקורע בשבת משא"כ מילה אע"ג דהוי עבירה רק שהז"ג מ"מ כיון דא"נ דלא יצא ידי מצוה הוי מקלקל בחבורה והוי עבירה הבאה במצוה ובכה"ג אפי' אם העבירה מחמת הזמן פסול משום מצוה הב"ע וכבר העירו האחרונים בזה וכתבנו במק"א לחזק הד' בכמה ראיות ואכ"מ וא"כ במילה שפיר מוכרח לדחות את השבת דאל"ה ליתא בתשלומין ויש להאריך עוד בכ"ז ואכ"מ

ו) (שם אות ג') עיי"ש מ"ש לתמוה על הרמב"ן ז"ל דלשיטתו דאבות הי' להם דין ישראל א"כ מאי ק"ל משתי אחיות. יש להוסיף מד' הרמב"ן ז"ל פ' אחרי מות בקרא ותטמא הארץ ואפקוד עונה עלי' עיי"ש באריכות לבאר ענין קדושת א"י וכתב שם באמצע דה"ק בזה"ל והשם לו לבדו נתכנו עלילות שמתה רחל בדרך בתחילת בואם לארץ כי בזכותה לא מתה בחו"ל ובזכותו לא ישב בארץ עם שתי אחיות והיא היתה הנשאת באיסור האחוה עכ"ל. מבואר מדה"ק דס"ל דלקושטא דמילתא הי' עליו איסור שתי אחיות וע"כ כמו"ש בפנים בדעתו ז"ל דס"ל דקודם מתן תורה ל"ש גר שנתגייר כקטן שנולד דמי

ז) עיין בסו"פ ויצא בתשובת הגאון מקינסק שליט"א שכ' ע"ד בזה"ל מ"ש כבודו להשיג עלי במה שהקשתי בקדושין גבי לפדות את בנו ולעלות לרגל וכתב כבודו דשם מיירי שכבר עלה לרגל רק שאין לו על קרבן פלא עליו איך נעקור לשון הברייתא דקתני לפדות בנו ולעלות לרגל עכ"ל. והנה בפנים לא חששתי להשיב ע"ז שלענ"ד שפיר יתכן לפרש עליי' לרגל גם על ראות קרבן לחודא ואין זה עקירת לשון הברייתא ותלי"ת מצאתי במכילתא דרשב"י ז"ל אשר יצא לאור ע"י הרה"ג המפורסם דר' האפפמאן מבערלין שיחי' בפ' כי תשא בקרא דכל בכור בניך תפדה ולא יראה פני ריקם ושם כנראה מקור הברייתא וכ' בזה"ל הרי שהי' לפניו פדיון בנו "ועולת ראי'" וא"ל כדי לזה וכדי לזה פדיון בנו קודם שנאמר כל בכור בניך תפדה ואחרי כן ולא יראה פני ריקם ושמחתי כעל כל הון

ח) בפרשת ויגש אות ב' סוף או"ק א' עיי"ש מ"ש לענין מרע"ה דנראה ברור דאף דלא הי' בגדר הכפלי' מ"מ אינו בכלל גר שנתגייר. והנה דרך פלפול י"ל להיפוך דבאמת מרע"ה כיון דלא הי' אונס לקבלת התורה הוי בכלל גר שנתגייר ויתישב בזה מה שקשה בזבחים (דף ק"א ע"ב) מי מסגירה משה זר הי' אהרן קרוב הוא ותמי' הא משה ג"כ קרוב ולהנ"ל א"ש דמרע"ה לא הי' קרוב מצד גר שנתגייר כקושית המר"ל ז"ל. ויש להרחיב הדבר בפלפול אך מפני שהעיקר כמו"ש בפנים אין רצוני להאריך בזה: