כלי חמדה ויקרא רסא

גדישי ביוה"כ וא"כ צ"ע אמאי נטר הירושלמי עד הכא להקשות במשנה דהדליק גדיש בשבת. אמנם להנ"ל י"ל דהנה באמת הקושיא צ"ע דילמא מיירי דלא אתרו בי' וא"ל כתי' הפני משה דעכ"פ הוי חייב מלקות שוגגין דג"כ פטור לר"ל ז"א די"ל דעל זה כיון דיוה"כ מכפר שוב אינו בגדר חייבי מלקות שוגגין כלל לכן שפיר חייב בתשלומין וא"כ אין מזה קושי' על ר"ל אמנם ממה שאיתא במשנה זו דבהדליק אח הגדיש בשבת פטורין ונראה מזה דאפי' ביוה"כ שחל בשבת ג"כ דינא הכי וקשה אמאי הא בשוגג יוה"כ מכפר וא"כ ליכא חייבי מיתות שוגגין כלל וע"כ צ"ל אחת משני אלה או דמיירי במזיד או דגם זה אע"ג דמכפר יוה"כ הוי עכ"פ בגדר ח"מ שוגגין א"כ ברישא בהדליק גדישי ביוה"כ ג"כ יהיו פטורין אליבא דר"ל ובעיקר ד' הירושלמי הארכתי בת' ואכ"מ

ד) בפ' נח אות ב') עיי"ש מה שכתבתי שלדעתי נראה פשוט וברור דבב"נ אף בקדשים ל"צ שחיטה בה' הלכות שחיטה דהללמ"מ לא נאמר לב"נ וגם בעיקר השחיטה אם צריך בקדשים צ"ע לענ"ד. וכעת מצאתי שכבר שב על מדוכה זו הגאון מלבוב ז"ל בס' בית יצחק יו"ד בסי' ד' בשולי המכתב עיי"ש שנסתפק בזה ואבוא על סדר דבריו בר"ד הביא מד' התוס' ע"ז (דף ל"ב) דאין דרך עכו"ם לשחוט לע"ז דרך חניקה ונחירה רק דרך זביחה אך פשוט דמזה א"ר כלל שזה משום שרואין שישראל עושין כן לגבוה גם הם עושין כן לעכו"ם שלהם אבל ברור הדבר דאין עושין כדיני שחיטה וכל שעושה דרך שחיטה בסימנים ה"ה כדרכן אח"כ כ' להסתפק אם ב"נ בבמה שלו סגי בנחירה והביא מהא דיצחק שאמר לעשו שא נא תליך אין שא אלא לשון השחזה שלא יהי' פגום כדאמרינן במדרש משום שהי' לק"פ כדרשת חז"ל ואולי עוד מאברהם שלקח המאכלת לשחוט וכו' עכ"ל והנה הראי' מיצחק כבר הרגשנו בה בפ' תולדות אות ה' עיי"ש בטו"ט ומאברהם כ"כ שנראה להיפוך עוד כ' בזה"ל אך קצת הוכחה מדאצטריך קרא לב"נ במזבח דידן דאסור בע"מ דסד"א הואיל ולא נצטוה ב"נ רק על מחו"א ל"ש במזבח דידהו ל"ש במזבח דידן כדאיתא בתמורה (דף ז') והרי בלא"ה מזבח דידהו בנחירה ומזבח דידן בשחיטה ואינו דומה כלל ומזה מוכח קצת דבב"נ בבמה בשחיטה לגבוה עכ"ל ולענ"ד אין ראי' כלל דזה שאסור להקריב קרבן ב"נ בנחירה על מזבח דידן היינו משום דגזה"כ דמה שקרב על המזבח צריך להיות מן המותר לישראל ולכן רק על בע"מ דמותר להדיוט צריך קרא שקרבן ב"נ פסול במזבח אבל טריפה ונבילה א"צ קרא כלל דנהי דבבמה שלו כשר אבל במזבח אינו קרב אלא מה שמותר לישראל וזה מוכרח לענ"ד שכ"כ שא"א לומר בשום פנים שב"נ צריך שישחוט בה' הלכות שחיטה בבמה שלו שלהם לא נאמרו ולא מצאנו בשום מקום חיוב לישראל ללמוד הלכות שחיטה עמהם ומוכרח כדברינו בפנים ובאמת בס' בית האוצר (דף ל"ו ע"א) כתב כן בשם הידי משה על המדרש אך למעי' בדבריו א"ר כלל שכונתו על ב"נ שהוא ז"ל לא כתב אלא על אדה"ר קודם החטא דהי' דינו כישראל רק דק"ל דישראל ג"כ ל"צ שחיטה עד שבאו לא"י:

ה) (בפ' תולדות אות ב') כתבנו מה שיש לעי' בד' הרוקח דמילה בח' מצד תשלומין א"כ בחלה בח' שוב לא יהי' המצוה על האב למולו עיי"ש באריכות מ"ש בזה. וכעת ראיתי למרנא הגאה"ק שליט"א בס' אגלי טל במלאכת טוחן אות ו' בהג"ה שם שכ' בזה"ל ומה שהשיב הרמב"ן ז"ל דשאני מילה דדוחה שבת מיושב עפמ"ש במק"א בשם הרוקח בהל' לולב דמילה שלא בזמנו תשלומין דשמיני הוא ולכאורה לעולם לא ידחה שבת כמו חגיגה משום שיש לה תשלומין כל שבעה אך התי' שאם לא ידחה שבת ולא יהי' שבת זמן שום מילה לא יהי'