כלי חמדה ויקרא רנה

כיון דהכפרה נעשית בעבירה והבן היטב) וי"ל בזה גם מה שחקר השעה"מ ז"ל שם מד' הריב"א ז"ל בתוס' פסחים (דף ס"ג) שס"ל דשוחט את הפסח על החמץ לא נפסל את הפסח דבעינן שינה עליו הכתוב לעכב אע"ג דאיכא אזהרה הרי מבואר היפך ד' הריטב"א ז"ל. ולפי דברינו י"ל דאע"ג דקדשים צריכין שחיטה מ"מ אינן אלא מכשירין אמנם עיקר הקרבן הוא הזריקה והקטרה ולכן אע"ג דשחט הפסח על החמץ מ"מ הפסח אינו נפסל כיון דבשעת המצוה דהיינו הקרבת הקרבן אין כאן עבירה מודה הריטב"א ז"ל דשוב צריך שינה עליו הכתוב לעכב

אך לפ"ז יצא לנו מזה דזורק את הפסח על החמץ פסול לכ"ע כיון דהעבירה בשעת הזריקה דהיא עיקר הכפרה ואין נראה כן דעת הפוסקים ועי' מה שכ' בזה בספרי חמדת ישראל בקונטרס תורה אור אות כ"ג ואכמ"ל בזה כי כבר הארכתי בזה בקונטרס מיוחד לבאר כל ענין דשינה עליו הכתוב לעכב וכאן לא באתי כ"א לבאר שהד' נכונים דדרשת ר"א ע"כ מאלה המצות הנאמר בסוף ספר במדבר כיון דבקדשים בעינן תמיד שינה עליו הכ' לעכב ואפי' אם עושה שלא כמצותן כגון במנחה שאופה אותה חמץ וכן בשוחט את הפסח על החמץ וכיו"ב וכיון שכן ממילא מוכרח דרשת התו"כ דמאלה המצות דהכא ילפינן שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה

ודע דיש לי עיון בענין זה דאין הנביא רשאי לחדש דבר בד' הריטב"א ז"ל במס' יבמות (דף ע"א ע"ב) בהא דאמרי' בגמ' דל"נ פריעת מילה לא"א שכ' הריטב"א בזה"ל וא"ת א"כ אף מרע"ה לא נצטוה ואמאי נקט אברהם וי"ל דכה"ג שהוא הכשר מצוה לא חשוב חידש עכ"ל. והנה לכאורה צ"ע שאין הת' ממין הטענה דהרי הקושיא הוא דלמה נקט אברהם ולא נקט רבותא יותר דגם משה לא נצטוה ע"ז עד יהושע ותי' דבכה"ג ל"ח חידש ועכ"פ אין הקושיא מת' בזה. ונראה מזה דכונת הריטב"א ז"ל בקושיתו היתה כיון דגם מ"ר לא נצטוה ע"ז א"כ נהי שנצטוה יהושע ע"כ רק לדורו נצטוה דהו"ל בגדר לשעה והציווי היתה רק על דור המדבר שבאו לארץ לפרוע אותם אבל לדורות ל"ש מצות פריעה כיון דמרע"ה לא נצטוה ע"ז שוב א"א לומר שנצטוה יהושע מצוה לדורות כיון דאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה א"כ אמאי נקט דלא ניתן פריעת מילה לא"א הא גם לנו לא ניתן פריעת מילה דא"א דיהושע נצטוה לדורות וע"ז תי' הריטב"א ז"ל די"ל דיהושע נצטוה לדורות ואין זה בכלל אין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה כיון דהוא רק הכשר למצות מילה שכבר נצטוו בה ישראל ע"י מרע"ה וזה מוכרח בכונת הריטב"א ז"ל

אך לענ"ד צ"ע טובא כיון דזה דאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה עיקר הטעם משום דתורה לאו בשמים הוא וכשנתן הקב"ה תורה לישראל ע"י מרע"ה ונשלמה התורה על ידו שוב אין הקב"ה מוסיף בה שום דבר או ביאור וא"כ איך אפשר לומר דזה אינו בגדר חידוש מה שבא תוס' מצוה במצות מילה שצריך לקרוע עור הפריעה לגלות בשר העטרה ובלא זה הוי כאלו לא מל וענש כרת ואסור בתרומה וקדשים מה שלא הי' עוד אז ואיך אפשר להאמין ליהושע שנצטוה כן מפי הקב"ה ועי' בר"מ ז"ל פ"ט מיסוה"ת הל"א שכ' להדיא דאם אומר הנביא פי' חדש מפי הקב"ה שלא שמענו ממשה הר"ז בכלל נביא שקר ומיתתו בחנק. והיותר תמי' על הריטב"א ז"ל כיון דבקרא דיהושע אינו מפורש כלל שאמר להם שמהיום והלאה נתחייבו גם בפריעה אלא שפרע אותם א"כ מנ"ל לומר דישראל נצטוו במצות פריעה לדורות מה שהוא נגד הסברא דתורה לאו בשמים הוא ולאחר חתימת תורה הקדושה לא יצוה הקב"ה מצות חדשות לדורות ע"י נביא הלא הדרך הפשוט לפנינו הי' לומר דהי' הוראת שעה מפי הקב"ה ליהושע על אותו הדור באי הארץ ויהושע