כלי חמדה ויקרא רנד

דברי התורת כהנים לפ"מ שכ' הריטב"א ז"ל בח' יומא (דף נ"ג ע"א) דאע"ג דבקדשים בעינן שינה עליו הכ' לעכב מ"מ בחיסר מעלה עשן הוי ביאה רקנית כיון דכתיב בהן אזהרה ל"צ שינה עליו הכ' לעכב עיי"ש וא"כ לר"י לשיטתו דס"ל דכל היכא דהפרשה מתחילה בלשון לאמר כל הלאוין הבאין מכלל עשין שבאו בה דינם באזהרה א"כ כמעט נפל דין זה דשינה עליו הכ' לעכב הצריך בקדשים בבירא וכבר העירו האחרונים בזה א"כ התו"כ דהוא ר"י שפיר יכול לדרוש דרשת ר' אילא גם בסוף תו"כ

אמנם לקושטא דמילתא הד' נכונים מאוד ומקודם נבאר דברי הירוש' חלה פ"א הל"ח שאם כי הג' בעל פני משה השכיל לבארו ע"ד האמת אבל לא כתב מילתא בטעמא וראיתי בפי' החדש שנדפס כעת בירושלמי שכ' להיפך בדברי הבל והבאי ע"כ אמרתי לבאר פשטן של דברים בירושלמי וז"ל הירושלמי תני מצה גזולה אסור לברך עליו וכו' אמר ר' יונה הדא דתימא בתחילה אבל בסוף חייב לברך עליו דמים הוא חייב לו ומחויב לברך ברכהמ"ז ר' יונה אמר אין עבירה מצוה ר' יוסי אמר אין מצוה עבירה היינו דעתה פליגי ר' יונה ור' יוסי אי יוצא בה ידי מצה דר' יונה ס"ל דאע"ג דהוי לכם כיון דקנאו בלעיסה וחייב לברך ברהמ"ז מ"מ מצות מצה א"י בה כיון דהוי מצוה הבאה בעבירה וע"ז השיב לו ר' יוסי דמצוה הב"ע פסולה רק אם העבירה בשעת המצוה אבל הכא כיון דבשעה שהוא מקיים המצוה דהיינו משבא להנאת גרונו ומעיו שוב ליכא עבירה אינה בגדר מצוה הב"ע כיון דאין מצוה היינו בשעה שנתקיים המצוה עבירה וע"ז בא ר' אילא לחדש ולומר דאע"ג דמצד קרא דמצוה הב"ע א"א לפסלו כיון דאין העבירה בשעת המצוה מ"מ פסול מקרא דאלה המצות אם עשיתן כמצותן ה"ה מצות וא"ל אינן מצות וכיון דהכא בשעת התחלת עשית המצוה לא עשה כמצותן אע"ג דאינו בגדר מצוה הב"ע מ"מ אינה מצוה וזה נכון וברור בכונת הירושלמי וכן הבין בכונת הירושלמי הג' בעל מקור חיים ז"ל בסי' תנ"ה עיי"ש

ומעתה הד' נכונים מאוד כיון דר"א בא לפסול את המצות אף במקום דל"ש מצוה הב"ע כגון דאין העבירה בשעת המצוה ובכה"ג בקדשים אינו פסול דבעינן שינה עליו הכ' לעכב ודבר זה הוא גמ' ערוכה במנחות (דף נ"ג ע"א) דמקשי' בגמ' דמנ"ל דמעכב אם החמיץ את המנחה שתהי' פסולה ואמרינן מדכתיב לא תאפה חמץ אלא מצה ומתקיף לה רבינא ואימא לא תאפה חמץ למיקם גברא בלאו בעלמא ואפסולי לא מיפסלא מבואר בגמ' דאע"ג דעבר עבירה שאפה את המנחה חמץ ולא עשה המנחה כתקנה מ"מ אינה נפסלת ובעי שינה עליו הכתוב לעכב וע"כ צ"ל דה"ט משום דהכא מצד מצוה הב"ע אינה פסולה כיון דבשעת המצוה דהיינו אכילת המנחה א"כ עבירה נהי דהוא עשה עבירה שאפה את המנחה חמץ ולא עשאה כמצותה מ"מ אין המנחה נפסלת ובעי קרא אחרינא לעכב ובאמת נראה דגם הריטב"א ז"ל מודה לזה דבכה"ג בעי שינה עליו הכתוב לעכב והא שכ' הריטב"א ז"ל בחיסר מעלה עשן כיון דאיכא אזהרה הוי בכלל קטורת פסולה אע"ג דלא שינה עליו הכתוב לעכב כונתו כיון דהתם בשעת המצוה דהיינו ההקטרת הקטורת עובר בלאו דחיסר מעלה עשן א"כ בשעת המצוה עובר העבירה ושוב פסול מצד מצוה הב"ע כיון דגוף הכפרה נעשית בעבירה וכללא הוא בקדשים דפוסל בו מצוה הב"ע ול"ק עליו קושית השעה"מ פ"א מקרבן פסח מסוגי' דמנחות הנ"ל דהריטב"א לא קאמר אלא היכא דעובר באזהרה בשעת הקרבת הקרבן דנעשית הכפרה בעבירה (ויודע אני כי בגדר מצוה הב"ע גמורה איננו כיון שאין המצוה באה ע"י העבירה והי' יכול לקיים המצוה כתקנה מ"מ סובר הריטב"א ז"ל דבכה"ג ל"ב שינה עליו הכתוב לעכב