כלי חמדה ויקרא רנג

משכח"ל השתנות לכן האומר שיש לה פדיון וס"ל שתרומה יכולה להתחלל הוא רשע. וי"ל יותר דרש"י ז"ל לשיטתו דס"ל דתרומת פירות דרבנן ועי' במל"מ רפ"ב מתרומות ומ"ש שם עה"ג וימצא אחד שיאמר דחכמים אין להם כח לקדש התרומה בקדושת הגוף שלא יהי' לה פדיון לכן כ' רש"י ז"ל דזה ג"כ הוי בגדר רשע דכמו דתרומה דאורייתא קדוש בקדה"ג כן יש כח ביד חכמים מה שהם אומרים שהוא תרומה ויש בה קדושה עצמיות ולא מהני לה פדיון שהתוה"ק נתנה כח לחכמים שהם ג"כ יכולים לקדש בקדה"ג וי"ל דזה מרומז במקרא כתרומת גורן ויקב כן תרימו גם אתם היינו שגם אתם יש לכם אותו כח לעשות בשאר עיני פירות כתרומת גורן ויקב ועי' בא"ב להג' מקאליש ז"ל בדיני תרומות ומעשרות ס"ב בשם הראב"ד ז"ל ובס' חמדת ישראל קונטרס תורה אור אות מ"ז מ"ש בזה ואכמ"ל יותר

ד) (כ"ז ל"ד) אלה המצות אשר צוה ד' את משה אל בנ"י. בהס' בתורת כהנים סו"פ בחקותי יליף מהכא שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה והנה גם בסוף ספר במדבר כתוב בתוה"ק אלה המצות והמשפטים אשר צוה ד' ביד משה וגו' ונראה דמזה יליף ר' אילא בירושלמי פ"א דחלה הל"ח אלה המצות אם עשיתן כמצותן הן מצות וא"ל אינן מצות עיי"ש אמנם לכאורה צ"ע על התו"כ שיותר מסתבר למדרש אלה המצות הנאמר סוף ספר במדבר להא דאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה כיון שלאחר תו"כ נאמר עוד הרבה מצות מס' במדבר משא"כ לאחר במדבר נאמר רק ספר דברים שהוא משנה תורה ועיין ברמב"ן ז"ל ר"פ בהר מה שהאריך בזה וכן רואים אנו ברמב"ן ז"ל בספר דברים שחותר תמיד למצוא במצות הנראות כחדשות שכבר מרומזות הן בספרים הקודמים וא"כ שפיר יתכן לומר בסוף ספר במדבר אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה ובאמת המהרש"א ז"ל בח"א שבת (דף ק"ב ע"א) כתב בפשיטות דהא דס"ל דאין הנביא רשאי לחדש דבר נלמד מאלה המצות הנאמר סוף ספר במדבר וכבר העירו האחרונים עליו שלא ראה ד' התו"כ הנ"ל אך צ"ע הא מסתברין דבריו

והנלענ"ד בזה עפמ"ש הרמב"ן ז"ל בפתיחה לספר במדבר שכל הס' במדבר למצות שעה נאמר לבד מה שנאמר בו תוספות ביאור להשלים עניני הקרבנות שבתו"כ עיי"ש וא"כ ל"ש למדרש מאלה המצות הנאמר סוף ספר במדבר שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה דהרי לשעה גם עתה הנביא יכול לחדש דבר א"כ לא יתכן למדרש מאלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר כיון דכל הספר לשעה נאמר ובזה אין איסור לנביא לכן דריש לי' בתו"כ מאלה המצות הנאמר סוף ספר ויקרא והא דמצאנו מצות חדשות בספר במדבר היינו רק מצות שעה או מה שנאמרו קודם שנאמר אלה המצות וז"ב ונכון בכונת התו"כ

וי"ל יותר דא"א למדרש מאלה המצות האמור סוף ספר במדבר לאין הנביא רשאי לחדש דבר דא"כ אנו מוכרחין לומר דהך אלה המצות דהכא בא לדרשת ר' אילא דאם עשיתן כמצותן הן מצות וא"ל אינן מצות וזה לא יתכן כיון דספר ויקרא הוא תורת כהנים ומיוסד על דיני הקרבנות ובקדשים הרי קיי"ל דבעינן שינה עליו הכתוב לעכב א"כ בקדשים א"א למדרש אם עשיתן כמצותן הן מצות וא"ל אינן מצות והערנו לזה כבוד ב"ד הרבני המופלא חו"ש מו"ה שמעון נ"י ויפה העיר

איברא דלכאורה שתי תשובות בדבר. א' דהרי ר' אילא דריש לה להך אלה המצות דאם עשיתן כמצותן הן מצות לענין מצוה הב"ע והיכא דהוא מצוה הב"ע גם בקדשים פסול ול"צ שינה עליו הכ' לעכב ואדרבא עיקר מצוה הב"ע בקרבנות כתיבא. ב' אינו מתורץ בזה