כלי חמדה ויקרא רנא

ז"ל כמו"ש במק"א לא יהי' יכול להמיר בלילה כיון דעתה אין לו זכות בהקרבן כלל דגם בדיעבד פסול כששוחטו בלילה (ויש להעיר בזה דלפ"ז נשים לא יעשו תמורה כיון דמצ"ע דוהי' הוא ותמורתו יהי' קודש הוי מצ"ע שהזמ"ג דאינו נוהג בלילה הגם דהלאו גם אינו נוהג בלילה מ"מ כשאנו דנין לענין העשה הוי זמ"ג וי"ל דזה הטעם דצריך לרבות אשה דלוקה בתמורה כיון דאצל נשים הוי תמיד לאשב"מ כיון דל"ש בהו העשה דהוי עשה שהזמ"ג א"כ ל"ש בדיבורא אתעביד מעשה ויש לדחות בכמה גווני וכתבתי רק לעורר לבב התלמידים) וכן יש להתפלא על הצל"ח ז"ל דמה יענה למ"ד לילה מחוס"ז נימא דאם המיר בלילה יהי' התמורה תרעה כיון דאינו זמן הקרבה אין בכח ההקדש להתפיס קדה"ג בתמורה להיות קרב על המזבח והר"ז דומה ממש לפסח קודם חצות ואולי י"ל כיון דקיי"ל דהקטרת אימורין כשרין כל הלילה א"כ אם הי' הקרבן נשחט ביום הי' יכול עתה להקטיר האימורין וזה אחת מחלקי ההקרבה א"כ הוי בלילה בגדר ראוי להקרבה ודוקא בפסח קודם חצות שאין שום מציאות בשום חלק הקרבה עתה לא לשם פסח ולא לשם שלמים משא"כ בלילה יש מציאות להקטרת האימורין אם נשחט ביום וי"ל דמה"ט חשיב יש לו זכות בהקרבן בלילה וא"ד לשבת דאין עולת חול קריבה בשבת משא"כ בלילה הוי בגדר בעלים על קרבנו כיון דבלילה ראוי להיות קרבנו נקרב ע"ג המזבח אם נשחט ביום אע"ג דעתה שלא שחטו ביום הרי אין לו בו שום זכות בלילה זו להקריבו וגם בדיעבד יהי' פסול ומכ"ש כשהקדישו בלילה דבודאי יש לעי' כנ"ל מ"מ יש קצת מקום לומר כן וצ"ע בזה

יהי' איך שיהי' אם זה כונת התוספתא הו"ל למנקט הדין אפי' המיר בלילה ואפי' א"נ דהתוספתא ס"ל דלילה לאו מחוס"ז אבל על הר"מ ז"ל יקשה דאיהו ז"ל פסק דלילה מחוס"ז א"כ הו"ל לומר ואפי' המיר בלילה לוקה מ' דהוי רבותא יותר משבת לזאת נראה עיקר בפירש התוס' והר"מ ז"ל כמו"ש בספרי חמדת ישראל דיני שבת דהו"א דבתמורה כיון דבדיבורא אתעביד מעשה ולקי מטעם זה והוי בגדר לאו שיב"מ ה"ה לענין שבת הוי איסור תורה כיון דעושה מחולין קודש ע"י מעשה הוי בגדר מלאכה ואם כי לא נוכל לומר דהוי מלאכה שיש בה חיוב מיתה כיון דלא עשה מלאכה בידים מ"מ כיון שיש בו סרך מלאכה דאורייתא הוי בגדר לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד שאין לוקין עליו ואם כי הקדש בשבת והפרשת תו"מ הוא רק דרבנן כ"כ בספרי שם ההבדל בזה ובלבד זה י"ל דהקדש ותרו"מ כיון דמהני מחשבה ג"כ ל"ש לומר דבדיבורא אתעביד מעשה כיון דל"צ הדיבור כלל משא"כ בתמורה דלא מהני במחשבה כיון דהוי מחשבת איסור וצריך דיבור דוקא וכיון דבדיבורא אתעביד מעשה אמרינן דעקימת שפתיו הוי מעשה והוי איסור תורה בשבת והו"א דאינו לוקה משום תמורה ולזאת קמ"ל התוספתא שאינו כן דאפי' המיר בשבת לוקה מ' דבאמת לא ס"ל כלל הא דבדיבורא אתעביד מעשה שיהי' חשיב מעשה עיד"ז והא דלוקה בתמורה היינו משום דגזה"כ בתמורה דגם לאו שאב"מ לוקה

אמנם בעיקר הדברים דתמורה ל"מ במחשבה אם כי מוכרח מד' השטמ"ק תמורה כמו"ש בספרי חמדת ישראל חלק הלאוין אות עיי"ש דס"ל כן דאם הי' מהני במחשבה לא הי' שייך לומר היכא דמימר בדיבור שיהי' לאו שיב"מ מצד דבדיבורא אתעביד מעשה אמנם מד' החי' הר"ן ז"ל סנהדרין (דף ס') בהא דאמרינן בגמ' שאני מגדף הואיל וישנו בלב נראה מבואר להדיא דאע"ג דמהני במחשבה מ"מ היכא דהוי בדיבור י"ל דהוי מעשה מצד דבדיבורא אתעביד מעשה ואמרינן עקימת שפתיו הוי מעשה רק דאעפ"כ פטור מגדף מקרבן כיון דמשכח"ל שלא ע"י מעשה אין סברא לומר דפעמים חייב קרבן ופעמים