כלי חמדה ויקרא רנ

א"כ הד"ל קושית הראב"ד ז"ל איך העכו"ם יכול להמיר הא הוי של חבירו ותי' הלח"מ מצד כל הרוצה להמיר כ"כ שצ"ע דא"כ גם בהקדש ישראל דינא הכי דיכול העכו"ם להמיר ולומר דדעת הר"מ ז"ל להיפך דזה בודאי דבקדשי ישראל ואומר כל מי שרוצה להמיר בודאי יכול העכו"ם להמיר רק בהקדש עכו"ם ומתכפר ישראל בזה ספק הוא כיון דמכח עכו"ם קאתי אם יכול להמיר זה א"א דא"כ אמאי הספק על העכו"ם יותר מעל הישראל והבן הצעתי בזה כל הסברות שיש לומר בענין זה מפני שלא מצאתי מבואר למי שיבאר הד' על נכון אמנם יותר נראה כמוש"ל דעכו"ם א"י להמיר מצד דאינו בעלים כיון דאם הוא הקדש הרי א"ל זכות כלל בו ותמורה הוא רק בשל הקדש לזאת מה שיכול להיות בו בעלים אם יחזור מההקדש זה אינו מאלים זכותו שיהי' בכלל בעלים וראי' לזה מהא דקיי"ל דמתכפר עושה תמורה ולא המקדיש וקשה אמאי לא יהי' המקדיש בגדר בעלים מצד הואיל אב"מ עלי' דפשיטא דלענין שאלה אזלינן בתר מקדיש א"ו דזה אינו בגדר בעלים לענין תמורה דצריך שיהי' בעלים אם הוא הקדש ולא במה שבידו לבטל ההקדש

ובני היקר הב' המופלא חו"ש חתן תמים למעלות כמ' ישראל נתן שיחי' אמר עפ"ז לת' ד' התוספתא ריש תמורה ופסקה הר"מ בפ"א מהל' תמורה דאיתא שם בזה"ל הממיר אפי' בשבת הר"ז מומר וסופג את הארבעים עכ"ל ותמי' מאוד דמה זה רבותא דמהני תמורה בשבת ואמר דהכונה לפי מה דמבואר דדוקא מתכפר עושה תמורה ולא המקדיש משום דאינו שלו הרי כ"ז דהוא שלו הוא רק משום זכות הכפרה שיש לו בהקרבן ומעתה י"ל לפי מה דמבואר בפסחים (דף כ"ט ע"ב) באוכל חמץ של הקדש דלמ"ד דבר הגורל"מ לאו כמ"ד א"ח מטעם מעילה כיון דהשתא אינו ממון אע"ג דלאחה"פ שוה ממון א"כ ה"נ י"ל דבשבת כיון דקרבן יחיד א"ד שבת וא"א להקריבו בשבת הרי בשבת אין לו בו זכות הכפרה ואע"ג דלאחר שבת יהי' לו זכות הקרבה מ"מ עתה אינו יותר מגול"מ וכיון דקיי"ל דלאו כמ"ד א"כ יש מקום לומר דבשבת אינו בעלים על הקרבן וא"י להמיר דהוי כמו שהמיר בשל חבירו וקמ"ל התוספתא דגם בשבת יכול להמיר ואע"ג דקרבן יחיד א"ד שבת מ"מ כיון דעבר וקרב הר"ז מרצה הוי גם בשבת בעלים של הקרבן

ובאמת בצל"ח פסחים (דף צ"ו ע"ב) כתב להעיר מטעם אחר דממיר בשבת לא תהי' התמורה נתפסת בקדושת תמורה [אלא תרעה והוא עפ"ד הר"מ ז"ל שפסק דאם המיר את הפסח קודם חצות כיון דא"ר להקרבה התמורה תרעה וא"כ מכ"ש בשבת די"ל כן כיון דא"ר להקרבה בכל השבת אך החילוק ג"כ כיון דבדיעבד הקרבן כשר עיי"ש וכבר ראיתי להגאב"ד מלאסק שיחי' בספרו שכ' עפ"ז לפרש ד' התוספתא אך באמת מלבד שאם זה היתה כונת התוספתא עיקר חסר מן הספר דהר"ז דמומר א"ז רבותא דהרי אפי' מימר בע"מ בתם הר"ז מומר ועיקר הרבותא דקריבה בעצמה למזבח וזה אינו מבואר בתוספתא מלבד זאת מה יענה לד' הר"מ ז"ל דהשמיט הא דקתני בתוספתא הר"ז מומר וכתב רק דאפי' המיר בשבת לוקה מ' וקשה הא זה אינו רבותא כלל דאפי' א"נ דאינה קריבה היא עצמה ותרעה מ"מ פשיטא דלוקה מ' כמו בהמיר בפסח קודם חצות אמנם להנ"ל א"ש מאוד דהו"א דבשבת כיון דאין לו עתה בו זכות הקרבה לא חשיב בעלים כלל וא"כ באמת הו"א דאינו לוקה ג"כ והרבותא על המלקות וע"כ הטעם משום דבדיעבד ראוי וממילא נשמע דעושה תמורה ג"כ

אמנם מה דיש להעיר בזה דא"נ כן דבשעה שא"ר להקרבה ואף בדיעבד פסול ל"ח בעלים וא"י להמיר א"כ למ"ד לילה מחוסר זמן וכ"נ דעת הר"מ