כלי חמדה ויקרא רמט

בהקדיש שיתכפר בו ישראל אע"ג דישראל הוא בר כפרה מ"מ ההקדש שלו בקדשי מזבח לא אלים למתפס בו קה"ג מה"ת ויכול לחזור בו ודוקא בקדשי בדה"ב דהוא קנין להקדש אין נפ"מ בין עכו"ם לישראל משא"כ בקדשי מזבח י"ל דכ"ז שלא נקרב לגבוה יכול העכו"ם לחזור בו מן ההקדש וכיון שכן עדיין שם בעלים עליו אפי' בהקדישו שיתכפר בו ישראל ושפיר י"ל דברי הר"מ ז"ל כפשטן דס"ל דאע"ג דעכו"ם אינו עושה תמורה ה"ד אם לא הקדישן שיתכפר בו ישראל ועכו"ם לאו בר עונשין הוא משא"כ כשהקדישו להתכפר בו ישראל כיון דיש בקרבן זה ישראל באמצע שהוא בר עונשין וקרבנו מיתפס בתמורה גם העכו"ם יכול להמיר ועדיף מישראל המקדיש כיון דיכול לחזור בו כנ"ל ואפי' לפמ"ש כאן להסביר הדברים דקדשי עכו"ם אין מועלין בהם היינו משום דאינם בני הרצאה א"כ נראה דאם הקדיש עכו"ם שיתכפר בו ישראל הוי הקדש גמור ונתפס בקדה"ג לגמרי מ"מ כיון דאינו קנין להקדש אכתי יכול לחזור בו ונראה דזה הוא איבעית הגמ' דאע"ג דס"ל לר"ש דקדשי עכו"ם אין עושין תמורה י"ל דה"ט כיון דאין בהם מעילה ואינן בכלל קדה"ג לכן אין עושין תמורה וגדולה מזו דעת הר"מ ז"ל פ"ד מה' ק"פ ה"ו דאם הקה"ג שבו אינו נקבעה בו בבירור עוד לשם מה הוא כגון פסח שנאבד ונמצא קודם שחיטת הפסח שהפריש תחתיו דיכול להקריב איזהו שירצה לפסח או לשלמים אינו מתפיס בתמורה קה"ג להיותו קרב בעצמו אלא ירעה א"כ מכ"ש קדשי עכו"ם שהקדישו למזבח שאין בהם קדושה כלל מה"ת דאין עושין תמורה כלל אבל במקדישו להתכפר בו ישראל שנראה שחל ההקדש לגמרי וא"כ י"ל דאינו בכלל קדשי עכו"ם וגם העכו"ם יכול להמיר אמנם בכ"ז לקושטא דמילתא כיון דמסקינן לקמן בסוגיא דאין העכו"ם יכול להמיר מטעם דכתיב בנ"י בריש הפרשה א"כ נראה פשוט דעכו"ם ליתא בתמורה כלל ומוכרחין ד' הכ"מ דהר"מ ז"ל שכ' דהוי ספק הוא רק מדרבנן

היו"ל מזה שכתבנו דזה בודאי א"א לומר כהלח"מ דטעם כל הרוצה להמיר יהי' מהני גם בעכו"ם דא"כ הי' לו להר"מ ז"ל לפסוק סתמא דעכו"ם בשל ישראל הוי ספק אם אומר הישראל כל הרוצה להמיר א"ו דל"ש בעכו"ם דין כל הרוצה להמיר אמנם בזה יש מקום לומר כהלח"מ דאיבעית רמב"ח היינו על העכו"ם והיינו כיון דהקדישו להתכפר בו ישראל אינו בכלל קדשי עכו"ם ויכול להמיר בו ובעלים הוי עדיין משום שיכול לחזור מן ההקדש כיון דקדשי מזבח אינן בכלל קנין להקדש יכול העכו"ם לחזור כיון דאינו בבל יחל. אך בכ"ז למסקנא דילפינן מבנ"י דאין העכו"ם יכול להמיר א"כ החסרון מצד העכו"ם שהוא אינו בגדר זה וא"כ שוב אין נפ"מ וצדקו ד' מרן הכ"מ ז"ל והארכנו עוד בזה בפלפול התלמידים יצא לנו להיפך ממ"ש לעיל דעכו"ם א"י להמיר מצד שאינו בעלים ואדרבה העכו"ם יש לו שם בעלים על הקדשו יותר מישראל כיון דאכתי ברשותו הוא רק דהוא הנותנת דמש"ה אינו יכול להמיר כיון דאינו החדש ועי' היטב בכ"ז

אך באמת לדינא אני נבוך מאוד בהקדיש עכו"ם שיתכפר בה ישראל אם נפיק מכלל קדשי עכו"ם לענין מעילה ובר"מ ז"ל ובנו"כ וכן במנ"ח לא מצאתי כלל דין זה דבכה"ג יהי' בו מעילה ולומר דזה משנה שא"צ לא מסתבר כלל כיון דחזינן דלענין תמורה נשאר הגמ' בספק. הן אמת שי"ל דלפ"ד הלח"מ בדעת הר"מ ז"ל י"ל דהגמ' לא נשאר בספק אלא על הנכרי. אבל הישראל פשיטא דיכול להמיר כיון דהוי קדשי ישראל וממילא ה"ה לענין מעילה. אך הד' צ"ע לדינא בפרט א"נ כמו"ש דהעכו"ם יכול לחזור בו נראה מסברא דל"ש בו מעילה וא"נ להיפך דהר"מ ז"ל ס"ל בהקדיש עכו"ם שיתכפר בו ישראל העכו"ם א"י לחזור בו והוי הקדש גמור לצורך ישראל