כלי חמדה ויקרא רמח

דמדרבנן יכול להמיר ותמה הלח"מ דאמאי לא כ' כפשוטו דהרי לשון האיבעיא מורה דהמיר עכו"ם קמספקא לי' ומה שתמה הראב"ד ז"ל הא עכו"ם לא עדיף מישראל וכיון דישראל קיי"ל דאזלינן בתר מכפר ומקדיש אינו מימר כלל איך נוכל לומר דעכו"ם מימר תי' הלח"מ דכונת הר"מ ז"ל באומר ישראל המתכפר כל מי שירצה יבוא וימיר אתד"ק

ולענ"ד ד' מרן ז"ל ברורין לפי פירושינו דמוכרח כהראב"ד ז"ל דשאלת רמב"ח לפי המסקנא בהקדיש נכרי שיתכפר בה ישראל והמיר הישראל דנכרי פשיטא דא"י להמיר כיון דאינו שלו ומ"ש הלח"מ דמשכח"ל באומר כל מי שירצה להמיר תמהני מאוד דא"כ יצמח מזה דה"ה בקרבן של ישראל לגמרי אם אומר כל הרוצה להמיר יבוא וימיר יוכל נכרי להמיר ויהי' עכ"פ ספק וזה ברור להיפך דהרי מבואר לקמן בש"ס דילפינן מקראי דבני ישראל יוכלו להמיר ולא עכו"ם וזה כולל בין בשלו בין בשל חבירו ועוד דא"נ כן הו"ל לר"מ ז"ל לומר סתמא דבהקדיש ישראל יכול הנכרי להמיר מספק אם אומר ישראל כל הרוצה להמיר וע"כ דבזה מודה הר"מ ז"ל דאין הנכרי יכול להמיר דנתמעט מקרא וא"כ איזהו עדיפות יש אם הוא קרבנו של נכרי כיון שהקדישו שיתכפר בו ישראל א"כ הוא אינו בעלים כלל כיון דאינו שלו ומצד כל הרוצה להמיר אין נכרי בכלל כמו דא"י להמיר קרבנו של ישראל וע"כ כמ"ש הכ"מ ז"ל דכונת הר"מ ז"ל רק מדרבנן והסברא נראה נכונה כמ"ש דהעכו"ם אע"ג דהוא בר קרבן מ"מ אין הקרבן מכפר עליו כלל ומה"ט קיי"ל דנודרים רק עולות לדורון אבל אינו מכפר ומרצה כלל אצל העכו"ם וכיון שכן לאחר שהקדישו פסק כח הבעלים ממנו ושוב א"י להמיר ונראה דמה"ט נתמעט העכו"ם מסמיכה דדרשינן בנ"י סומכין ולא העכו"ם כיון דסמיכה ג"כ רק בבעלים וכיון דעכו"ם לאו בר ריצוי הוא כלל ל"ש בעלים עליו ול"ש בי' סמיכה ועי' בתוס' מנחות (דף צ"ג ע"א) ד"ה לפי שהקשו באמת דלמה לא ילפינן סוף שחיטה מתחילת שחיטה לענין עכו"ם ג"כ ועיי"ש מה שתירצו אמנם לפי האמת נראה דחד טעמא אית להו לתרוייהו כנ"ל ועי' זבחים (דף מ"ה ע"ב) אלא אמר ר"א אמר קרא לרצון להם ועכו"ם לאו בני הרצאה נינהו ונראה שזה הענין דס"ל לר"ש במשנה שם ופסקה הר"מ ז"ל דקדשי עכו"ם מה"ת מותרין בהנאה דלא תפסו בקדושת הגוף כלל ודוקא קדשי מזבח אבל קדשי בדה"ב מועלין בהם משום דקדשי בדה"ב הרי אינו משייר לעצמו כלום רק מקנה אותן להקדש והרי היא ככל קנין שמקנה לחבירו ואין נפ"מ בזה בין נכרי לישראל משא"כ בקדשי מזבח דאינו בגדר הקנאה להקדש אלא שמקדישו להקריבו עבורו כמבואר במס' ב"ק (דף ע"ו ע"א) מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן ועיין בתוס' שם בד"ה והשתא מבואר כן א"כ בנכרי שאין לו ריצוי הרי אינו בכלל קדשי ד'

הן אמת שבפלפול התלמידים אמרתי עפ"ז להיפך מדברינו הנ"ל ונקדים לת' קושית המנ"ח ז"ל על התוס' שנראה מדבריהם דס"ל דכל הרוצה להמיר הוא מצד שליחות א"כ איך כ' הר"מ ז"ל בהקדיש עכו"ם להתכפר בו ישראל אם המיר העכו"ם הר"ז ספק וקשה איך העכו"ם יכול להמיר כיון דגם בישראל אזלינן בתר מכפר והמקדיש א"י להמיר ואין לומר כמו"ש הלח"מ דמיירי באומר הישראל כל הרוצה להמיר ז"א הא אין שליחות לעכו"ם וא"כ בכה"ג אין הנכרי יכול להמיר ובאמת בלא"ה ד' הלח"מ צ"ע שאם כונת הר"מ ז"ל באומר הישראל כל הרוצה להמיר הו"ל לפרש ועיקר חסר מן הספר

לכן נראה שא"צ לזה רק דהר"מ ז"ל לשיטתו דבקדשי עכו"ם ל"נ רק מדרבנן וע"כ דמה"ת לא תפסי בהם קדושה כלל וכיון דנכרי ליתא בבל יחל א"כ נראה