כלי חמדה ויקרא רמז

שיאמר העכו"ם כל הרוצה להמיר יבוא וימיר ואם העכו"ם עצמו אינו עושה תמורה איך אפשר לעשות שליח עכ"ל ותמוה מאוד הא זה מוכרח דהא דכל הרוצה להמיר אינו מצד שליחות דא"כ למ"ד דאשלד"ע המעשה בטל מא"ל ואיך משכחת לה תמורה בשל חבירו וע"כ דהוא רק מצד גילוי דעת בעלים דאינו מקפיד יכול לעשות תמורה כל מי שירצה אם כן מה בכך דאיהו לא מצי עביד כיון דאינו בגדר שליחות וכבר תמהו בזה האחרונים ועי' במנ"ח מצות תמורה שג"כ נתעורר בזה לכן נלענ"ד דאיבעית רמב"ח הוא כיון דקיי"ל דהקדיש להתכפר בו אחר המתכפר עושה תמורה ולא המקדיש וכן פשיט לי' רבא לרמב"ח לקמן (ד' י' ע"א) עיי"ש היטב וכתב הר"מ ז"ל בפ"א מהל' תמורה הטעם דאינו שלו של המקדיש והכונה כיון דתמורה צריך בעלים דוקא א"כ בכל מקדיש לאחר שהקדיש ה"ה אינו שלו ושוב אינו בעלים אך כיון דקני' לי' לכפרה כדידי' דמיא וא"כ בהקדיש להתכפר בו אחר הרי באמת אינו שלו כלל אלא של המתכפר לכן המתכפר עושה תמורה ולא המקדיש

ומעתה נראה דזה איבעית רמב"ח קטן אי עושה תמורה דקטן אינו בר עונשין א"כ ממילא אינו בר כפרה וא"כ נהי דגלי קרא דמופלא סמל"א יכול להקדיש מ"מ לאחר ההקדש ה"ה אינו שלו כיון דאינו בר כפרה ושוב א"י לעשות תמורה וע"ז אמר את"ל דקטן עושה תמורה כיון דאתי לכלל עונשין והיינו כיון דרואין אנו דבאמת מצווה הוא על התורה רק דקטנותו גרם לו שחס עליו רחמנא א"כ בעצם הוא בר כפרה גם בקטנותו ושוב יש לו זכות בהקרבן ושוב עושה תמורה עכו"ם מהו מי אמרינן כיון דעכו"ם נו"נ כישראל עושה תמורה א"ד דעכו"ם כיון דלאו בר עונשין הוא וא"כ אינו בר כפרה כלל בקרבן א"כ אע"ג דיכול להקדיש אבל שם בעלים אין לו על הקרבן וא"כ הוי אינו שלו וא"י להמיר דמנ"מ את נתנו לאחר להתכפר בו או שהוא אינו בר כפרה בלא"ה ג"כ אין לו זכות בהקרבן שלו וע"ז אמרינן בגמ' ת"ש מהא דמבואר דקדשי עכו"ם אין עושין תמורה ר"י אומר בכולן אני רואה בהן להחמיר עכ"פ מבואר דקדשי עכו"ם אין עושין תמורה ושפיר כתבו התוס' דאא"ל דאיבעית רמב"ח בעכו"ם ור"י דס"ל דבכולן אני רואה להחמיר היינו דישראל יכול להמיר בקרבן עכו"ם ז"א דא"נ דמודה ר"י דעכו"ם בעצמו א"י להמיר והיינו משום דאינו בר עונשין אינו בר כפרה והוי הקרבן אינו שלו ואינו בעלים א"כ פשיטא דגם הישראל לא יכול להמיר כיון דכ"ז דיכול להמיר בשל אחרים הוא משום גילוי דעת דבעלים והכא כיון דהוא בעצמו א"י להמיר ע"כ דאינו בעלים כלל וא"כ פשיטא דל"מ גילוי דעת שלו שיהי' ישראל יכול להמיר וע"כ דס"ל לר"י דעכו"ם בעצמו יכול להמיר וא"כ ליכא למימר דאיבעית רמב"ח אליבא דר"י וע"ז תי' בגמ' דרמב"ח לא איבעיא לי' כלל דעכו"ם בעצמו יהי' יכול להמיר כיון דהוי אינו שלו כנ"ל רק דשאלתו בהקדש עכו"ם להתכפר בו ישראל אם ישראל יכול להמיר כיון דהוא של ישראל וע"ז שפיר מקשינן ותפשוט לי' מר"א אמר ר"י דס"ל כן דמתכפר עושה תמורה כיון דהוא שלו א"כ מה בכך דהמקדיש הי' נכרי וע"ז תרצינן דאיבעית רמב"ח כיון דהמקדיש אינו בר תמורה שוב גם המתכפר לא יוכל לעשות תמורה כן נראה לי ביאור הסוגיא

ועפ"ז אשכחנא פירוקא לד' מרגא הכסף משנה ז"ל בפ"א מהל' תמורה הל"ו על מ"ש הר"מ ז"ל דאם הקדיש עכו"ם בהמה שיתכפר בה ישראל והמיר בה העכו"ם הר"ז ספק תמורה שתמה הראב"ד ז"ל הא בנכרי אינו ספק כלל שאינו עושה תמורה רק השאלה בהקדיש עכו"ם שיתכפר בה ישראל והמיר ישראל וכתב הכ"מ ז"ל שכונת הר"מ ז"ל על תמורה מדרבנן