כלי חמדה ויקרא רמה

תמורה מ"מ בלאו דלא יחליפנו ולא ימיר אתני' ולקי על התמורה א"כ הרי מוכח דלא דרשינן דמאן דאיתא בתמורה ה"ה בלאו ג"כ א"כ גם להיפך מנ"ל למדרש דתמורה יהי' תולה בלאו

אך באמת קשה על הר"מ ז"ל מהא דמבואר בסוגיא דתמורה שם דמקשינן ובין ר"מ ובין ר"י טעמא דרבי' קרא לאשה הא לא רבי' קרא הוה אמינא כי עבדה תמורה לא לקי' והאמר ר"י אמר רב וכו' השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה אצטריך מד"ת הנ"מ עונש דשוה בין ביחיד בין בציבור אבל הכא כיון דעונש שאינו שוה בכל הוא דתנן אין הציבור והשותפין עושין תמורה אשה נמי כי עבדה לא לקיא קמ"ל. ומבואר מזה דציבור ושותפין אינן לוקין על התמורה ודלא כדעת הר"מ ז"ל. הן אמת שבפשיטות י"ל דהנה רש"י ז"ל הביא גירסא מהו דתימא הנ"מ לאו שיש בו מעשה אבל לאו שאב"מ כגון תמורה דבדיבורא תלי' מילתא אימא לא חלקו קמ"ל. וצ"ב במה פליגי הנך שני גירסות. ונראה פשוט דזה תלי' בפלוגתת התנא וריו"ח בטעם דלוקין על התמורה דלפ"מ דתני תנא קמי' דריו"ח דהכא גזה"כ דעל לאשאב"מ ג"כ לוקין א"כ שפיר י"ל דהו"א דוקא באיש הלל"מ דלוקה על לאשאב"מ משא"כ באשה אבל לריו"ח דאמר לתנא לא תתני מימר משום דבדיבורא אתעבד מעשה א"כ הוה תמורה בכלל לאו שיב"מ א"כ ל"ל דצריך קרא לרבות אשה דאל"ה הו"א דא"ל מצד דהוי לאשאב"מ לכן צריך לומר דהו"א משום דאינו עונש השוה בין ביחיד בין בציבור כיון דציבור אינן לוקין

ומעתה א"ש דברי הר"מ ז"ל דהרי ז"ב דדברי הר"מ ז"ל לא יתכנו אלא אם נימא דתמורה גזה"כ דלוקה אע"פ שאב"מ אז שפיר אמרינן דגם בציבור ושותפין אע"ג דאין עושין תמורה לוקין משא"כ א"נ כריו"ח דהטעם דלוקה משום דבדיבורא אתעבד מעשה א"א לומר שציבור ושותפין ילקו על תמורה דהוי לאשאב"מ ומעתה א"ש מאוד כיון דגירסת הגמ' מוכרחת דהוא אליבא דריו"ח דתמורה הוי לאשיב"מ שפיר אמרינן דציבור ושותפין לא לקי וא"כ אינו עונש השוה בין ביחיד ובין בציבור

אך אכתי קשה על הר"ם ז"ל כיון דחזינן דסתם גמרא תופסת גירסא זו וס"ל דציבור ושותפין לא לקי על תמורה והא דיחיד לוקה היינו משום דהוי לאשיב"מ דבדיבורא אתעבד מעשה אמאי פסק הר"ם ז"ל להיפך כמבואר מדבריו בריש הל' תמורה. לכן נלענ"ד בדעת הר"מ ז"ל דהי' קשה לו לשון הגמ' מד"ת הנ"מ עונש דשוה בין ביחיד בין בציבור אבל הכא כיון "דעונש שא"ש בכל הוא" דציבור ושותפין אין עושין תמורה וכו' וקשה אמאי נקט הא דאין עושין תמורה הו"ל למנקט דציבור ושותפין לא לקי ונהי דלריו"ח תלי' זה בזה מ"מ הו"ל למתפס העיקר דאיירי בי' דהיינו בעונש מלקות לכן ס"ל לר"מ ז"ל דפירוש הגמ' הוא דזה דתמורה נתפסת בקדושה הוא ג"כ בגדר עונש ובאמת להלכה דקיי"ל אעל"מ בכל התורה בודאי הוא רק בגדר עונש דגלי קרא דהכא מהני והתמורה קודש ופירוש הגמ' כך הוא דלכן צריך קרא לרבות אשה דמד"ת הנ"מ עונש דשוה בין ביחיד בין בציבור בזה גם אשה נענשת אבל עונש דליתא בציבור כיון דציבור ושותפין אינן עושין תמורה א"כ אשה ג"כ אינה נענשת וא"כ אשה שממירה אינה נעשית התמורה קודש כיון דעונש זה שיהי' נעשית תמורה אינו שוה בין ביחיד ובציבור וכיון שכן דאשה אינה עושית תמורה שוב כי עבדה תמורה נמי לא לקיא משום דהוי לאשאב"מ ולא הקשו אשה לאיש ואע"ג דעונש מלקות שוה ביחיד ובציבור כדעת הר"מ ז"ל מ"מ שוב לא לקי כיון דהוי אב"מ לכן צריך קרא לרבות אשה דהוי בכלל תמורה הן לעונש מלקות והן לעונש תמורה ומבוארים שני הגירסות בגמ' ומוכרח כדעת הר"מ ז"ל דציבור