כלי חמדה ויקרא רמד

וזה מוכרע כיון דס"ל דאסור להשהות כלל ומוטל מיד לקוברו אע"ג דבזה ליכא בזיון כלל דל"ש בזיון אלא כשמלינו כל הלילה א"כ ע"כ דהוא איסור תורה מצד קדושת ירושלים וא"כ אסור כל לינה אך שלא ניחא לי' לפרש דכל הנ"מ יהי' בהלינו לכבודו לכן פירש רש"י ז"ל דאסור אפי' להלינו עד הלילה אך מזה ממילא מוכח דלא תלי' בבזיון כלל ואפי' היכא דאינו דרך בזיון אסור וא"כ ממילא היו מוכרחין לקברו בירושלים אפי' בשעת מלחמה היכא דאינו חשש פק"נ בבירור אמנם בעיקר הפירוש בהא דאין מלינין את המת בירושלים א"נ דהפי' הוא רק לענין איסור הלנה ונאמר דהכא האיסור תמיד או אפי' באותו יום עדיין יקשה על התו"כ ורש"י ז"ל אמאי יהיו מוכרחין משום איסור זה להמסר ביד האויב הא יכולים לקבור את המתים בירושלים עצמה ואע"ג דמבואר באדר"נ מובא בשטמ"ק שם דאין מחזיקין בה"ק בירושלים לבד קברי מלכי בית דוד מ"מ לקבור אדעתא לפנותן אחר המלחמה צריך להיות מותר כיון דאינו מחזיק בית הקברות קבוע ועוד קשה לי לפ"ד הר"ח ז"ל דס"ל להלכה דמה"ת מקיים מצות קבורה בארון ג"כ והא דצריך קבורת קרקע הוא רק מדרבנן א"כ הא היו יכולין לקבור את המתים בארונות ולא היו עוברין על שום איסור ולא הי' להם חשש להמסר ביד אויב לכן נלענ"ד דבאמת כ"ז נכלל באין מלינין את המת בירושלים דהלל"מ דל"מ דאין קוברין בה מת רק דאפי' הלנה גרידא לקברו ע"מ לפנותו או בארון כל זה אסור רק דכשמת בה מת חייבין להוציאו חוץ לירושלים ושם יוכלו להלינו לכבודו כמו בדין כל מתים אמנם בירושלים אסור להשהותו בשו"א וזה מוכרח מד' התו"כ ורש"י ז"ל וכאשר דברתי מזה עם ידידינו היקר גיסי הרב החו"ב החסיד מו"ה שלמה זלמן הכהן נ"י אמר שלפ"מ דקי"ל דירושלים לא נתחלקה לשבטים א"א לקבור המת בירושלים כיון דיש לכל ישראל שותפות בה וא"א לקבור בה מת אם לא בהסכמת כל ישראל ונראה שבאמת זה הטעם מה שמבואר באדר"נ דרק קברי מלכים היו מותרין להיות בירושלים ויש להאריך עוד בזה אמנם מוטרד אני לעת כזאת ע"כ אחתום בזה דברי מכתבי ואו"ש

ג) (כ"ז י') לא יחליפנו ולא ימיר אותו וגו' ואם המר ימיר בהמה בבהמה והי' הוא ותמורתו יהי' קודש. במס' תמורה (דף טו"ב ע"א) במשנה ר"י בר"י אומר עשה שוגג כמזיד בתמורה ולא עשה שוגג כמזיד במוקדשין ובגמ' מ"ט דר"י בר"י א"ק יהי' קודש לרבות שוגג כמזיד ה"ד שוגג כמזיד אמר חזקי' כסבר שהוא מותר להמיר גבי תמורה לקי גבי קדשים לא לקי ועיי"ש בתוס' פלוגתת רבינו ברוך והר"ש ז"ל אי לקי בתמורה בשוגג דרבינו ברוך סובר דגזה"כ הוא דבתמורה לוקה גם בשוגג ועי' בריש תמורה בתוס' ד"ה הא גופא קשי'. ולכאורה תמוה לי טובא כיון דילפינן מדכתיב יהי' לרבות שוגג כמזיד א"כ מנ"ל דגם מלקות לוקה בשוגג דדלמא גלי קרא רק דבשוגג נתפסת התמורה ולא אמרינן דהקדש טעות אינו הקדש אבל מנ"ל שילקה ע"י השוגג מה שא"כ בכל התורה. ומה שנלענ"ד בדעת רבינו ברוך ז"ל עפ"מ דמבואר בריש תמורה (עמוד ב') בעי רמב"ח קטן מהו שימיר וכו' א"ד כיון דלאו בר עונשין הוא בתמורה לא מתפיס את"ל קטן עביד תמורה דהא אתי לכלל עונשין עכו"ם מהו שימיר וכו' א"ד כיון דלא אתא לכלל עונשין כי עביד תמורה לא קדשה. וצ"ב מה ענין זה מה שהוא בר עונשין לענין שתהי' התמורה נתפס בקדושה ועי' ברש"י ז"ל משום דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר והי' הוא ותמורתו יהי' קודש דרשינן מאן דאיתא בלא יחליפנו ה"ה בכלל והי' הוא ותמורתו וגו' ומאן דליתא בלאו ליתא בוהי' הוא ותמורתו יהי' קודש

אך לענ"ד צ"ע לפ"ד הר"מ ז"ל דס"ל דנהי דציבור ושותפין אין עושין