כלי חמדה ויקרא רמא

מסובבים במצות להיות על ידם מקושר להשי"ת וא"כ א"א להיות זקנים. זה הי' מה שהתפלא ריו"ח וע"ז השיבו לו דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא היינו שאף שהם בחו"ל מ"מ בכל יום בקומם שהוא ראשית הכנותם הוא לבי כנישתא וכן בסוף היום אחר עבודתם כל היום ג"כ הולכים לבי כנישתא והיינו שאף שהם בחו"ל מ"מ הם מאמינים שהכל רק ע"י הש"י עיד"ז שהם מתפללים אליו בבוקר ובערב טרם שיצאו למסחרם שיצליח השי"ת דרכם ואחר עבודת היום בהודאה להקב"ה שנתן להם פרנסה ליום זה וכיון שמבטלין את עצמן להשי"ת ממילא השי"ת משגיח עליהם וממילא הם נזהרין שיהי' כל מסחרם ומו"מ עפ"י התורה שלא לרמות לחבירו במדות ומשקולות ולקיים דיני מו"מ כפ"מ שכתוב בתוה"ק וא"כ ממילא כל מסחרם נעשה תורה ולכן אמר ריו"ח היינו דאהני להו שעיד"ז גם בחו"ל אפשר להיות זקנים באים בימים שיהי' כל ימיהם תורה ויש להם קנין בימיהם

ויש לבאר בזה מאמרם ז"ל מיום שחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה אלא ד"א של הלכה. דהכונה דבזמן שבהמ"ק הי' קיים והיו כל ישראל מקריבין תמידין בכל יום שחרית ובה"ע ותמידין היה מכפרין על כל עבירות שלהם כמאמרם ז"ל תמידין של שחר מכפרין על עבירות הלילה ותמידין של בה"ע מכפרין על עבירות של היום ועי"ד אנשי המעמד שעשו אותם כל ישראל להיות שלוחים היו כל ישראל מקושרין להשי"ת בכל היום. אמנם מיום שחרב בהמ"ק ובטל כל אלה בעוה"ר ואנחנו בגולה אין לו להקב"ה אלא אותם האנשים שד"א שלהם שזה הוא קנין של כל אדם הוא של הלכה והיינו שכל מסחרם ומו"מ הוא עפ"י התורה ותמיד עינם בראשם לחשב בכל דבר ועסק שהוא עושה שיהי' ע"פ הלכה ושתהי' לתכלית תורה ויראת שמים כי עיד"ז מקושרים הם לגמרי בהשי"ת. וזה נראה בכונת המקרא ויקרבו ימי דוד למות כי דוד המלך ע"ה הי' זקן בא בימים כמבואר (במלכים א') והי' כל ימיו בתכלית החיים הגמורים אמנם כאשר ראה שקרבו ימיו למות שראה שימיו ימיתון שלא יהי' לו מה לעשות בעוה"ז לתקן הימים וממילא יסתלק להעוה"ב ויצו את שלמה בנו לאמר היינו ששלמה יאמר תמיד אנכי הולך בדרך כל הארץ היינו שיקבל עליו שבדרך כל הארציות ובכל ענינים הגשמיים שיהי' בהם בבחינת הולך שיהי' לו עלי' על ידי כל עניני עוה"ז שזה תכלית בריאת הישראל בעוה"ז ועיד"ז וחזקת והיית לאיש כי ידיעה ששם איש הוא מורה על הנפש שנגזר משם אישים דהיינו המלאכים ויען כי תכלית אדם להזדכך בחומרו עד שיגיע למדרגת מלאך צוה לו דוד המלך ע"ה שזאת העצה להיות לאיש עי"ד שילך תמיד במחשבה זו להיות הולך בכל ענינים למעלה ושלא יהי' שום דבר ארציות שעושה שילך לבטלה, כי אז מעלה הכל להשי"ת ויזדכך חומרו עד שיגיע למדריגת איש השלם

וזה הוא כונת המדרש אם בחקותי תלכו הה"ד חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך. היינו שדוד המלך ע"ה בכל יום הי' אומר רבש"ע למקום פלוני אני הולך לביה דירה פלונית אני הולך והיינו שבכל עניניו הגשמיים שהי' עליו לעשות הי' מתפלל מקודם להקב"ה שמה שיעשה יהי' בבחינת הולך ויהי' תלות המעשה לשם השי"ת ועיד"ז הי' רגלי שזה קאי על כל ענינים הגשמיים שהם בחינת רגל (כמו שדרשו חז"ל על הקרא ואת היקום אשר ברגליהם זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו) הי' מוליכות אותי לבתי כנסיות דהיינו תפילה ולבתי מדרשות היינו תורה שעיד"ז שחשב בכל דבר גשמי שעשה שהוא רק לתכלית עבודת השי"ת ממילא נתהוה מכל עסקיו תפילה ותורה הדא הוא דכתיב חשבתי דרכי שעיד"ז שחשבתי כל דרכי ואשיבה רגלי היינו כל ענינים הגשמיים שלי אל עדותיך היינו שיעשה מהכל תורה ולכן צוה לשלמה בנו ג"כ