כלי חמדה ויקרא רלט

ז"ל אבל הכא שנימא דאדון יעבור על עשה דלעולם בהם תעבודו בשביל שהעבד לא יצטרך לבוא לידי דחיות ל"ת ע"י עשה זה אין השכל מקבל כלל ועוד דהרי מפקיעין ממנו ממונו עיד"ז דאף שכותב לו שטר על חצי' דמיו מ"מ מי יימר דיפרע לו אח"כ ואמאי נעשה זאת במקום שאם נאמר דאינו מחויב כ"ז יהי' עבד מתוקן בלא"ה ע"י עדל"ת ואולי אם אחד יצטרך לעשות מצוה ולא יהי' לן אלא איסור באופן שנימא עדל"ת אטו יהי' אחר חייב להצילו בממונו שיקנה עבורו של היתר שלא יצטרך לבוא לידי עדל"ת

ולכאורה עלה בדעתי בכונת התוס' דהנה באמת צ"ע דלמה צריך לטעמא דכופין משום לשבת ת"ל משום מצות פו"ר ועיין בתוס' שכ' דמשום פו"ר לחודא לא הי' כופין אבל משום דאיכא לשבת ג"כ כופין. ומעתה י"ל דס"ל להתוס' דלכן ל"ש בזה עדל"ת כיון דאפי' אם יקיים העבד עשה דלשבת אכתי רמיא חיובא על האדון לשחררו שיוכל לקיים העשה דפו"ר אלא בשביל זה לחודא אין כופין את האדון א"כ עתה כשיש לפנינו מצות לשבת ג"כ מוטב לכפות האדון כדי שיקיים העבד בשלימות עשה דלשבת ופו"ר ג"כ אך אכתי יקשה על התוס' גיטין (דף מ"א) בגירסא שלפנינו כתב שם דקושית התוס' דניתי עשה דפו"ר ולידחי ל"ת דלא יהי' קדש ותי' ג"כ משום דאפשר לקיים ב' ע"י כפיי' נראה דהי' קשה להו שישא בת ישראל ויקיים פו"ר מטעם עדל"ת וא"כ אינו מובן תירוצם דהוי בגדר אפשר לקיים ב' ע"י כפיי'

לכן נראה לפענ"ד דכונת התוס' דהנה באמת הקושי' צ"ע הא בדידה ליכא עשה כלל וא"צ לבוא לדחוי' ומהכ"ת שידחה אצלה בשבילו ובאמת התוס' בעצמם תירצו כן בתי' האחרון אך הקושי' צ"ע דקארי לה מה קארי לה וצ"ל דקושייתם דכמו דאמרינן דכופין את האדון ואמרינן חטא בשביל שיזכה חבירך ה"ה די"ל עדל"ת והיא תהי' מותרת לעבור משום לתא דידי' כיון דאצלו אמרינן עדל"ת והוא אין לו עצה מותרת היא לעבור וע"ז שפיר תי' התוס' דמוטב לכפות את האדון שהוא אדונו וחייב בתקנתא דידי' והוי בדידה בגדר אפשר לקיים שניהם שלא תצטרך היא לעבור עבירה בשביל העשה דידי' וי"ל עפימ"ש הר"ן ז"ל בחולה שצריך לבשר בשבת דמותר לשחוט לו כדי שלא יצטרך לעבור החולה בכל כזית וכזית א"כ ה"נ כיון דאפי' א"נ עדל"ת מ"מ תהי' היא צריכה לעבור הרבה פעמים משום עשה דידי' א"כ מוטב שיכופו את האדון לשחררו ממה שנימא עדל"ת ותהי' היא מוכרחת לעבור משום לתא דידי' הרבה פעמים עד שיקיים מצות פו"ר ובאמת יש לעיין אם באשה אמרינן חטא בשביל שיזכה איש וי"ל דזה תלי' אם נשים אתני' בכלל ערבות על אנשים וי"ל דזה כונת התוס' בתי' הא' דאפי' א"נ דגם בנשים אמרינן חטא בשביל שיזכה האנשים מ"מ הכא כופין את האדון ובתי' האחרון כתבו משום דס"ל דבנשים ל"ש שידחה עשה בשביל האיש ועדיין צ"ע בכ"ז

אחרי כתבי כ"ז עיינתי בספרים ומצאתי להגאון בעל טיב גיטין שהביא קושיותינו על התוס' בשם המפרשים וכתב לתרץ עפ"ד הר"ן ז"ל גבי חולה שכ' דמותר לשחוט לו כדי שלא יצטרך החולה לעבור בכל כזית וכזית וה"נ מוטל על האדון לשחררו כדי שלא יצטרך העבד לעבור כמה פעמים על הלאו ועיי"ש שכ' שזה נכון בעיניו מאוד. ולענ"ד בפשיטות הד' תמוהין מאוד ואינן מובנים כלל דמה ענין זה לחולה שיב"ס דחיוב הצלתו מוטל על כל ישראל כמו על החולה עצמו וכיון שכן שפיר אמרינן דמוטב שנשחטו לו בשבת משיאכל החולה נבילות משא"כ הכא דמצ"ע דפו"ר מוטל רק על העבד והוא יכול לקיימה עי"ד עשה דול"ת מה לנו בכך שיהי' צריך הרבה פעמים לבוא לגדר דחוי' כיון דדינא הכי דעדל"ת ומה לו לאדון בזה אם לא שנימא דכונתו כמו שכתבתי כיון דסוף כל