כלי חמדה ויקרא רלח

שאסר עליו באיסור שבועה ותי' הנו"ב ז"ל דבשבועה לא משכח"ל כיון דישנו בשאלה אפי' בעל דעת רבים מ"מ כיון דקיל דלדבר מצוה מותרין א"כ הכא תמיד דעת הרבים מסכמת להתיר שבועתו שיוכל לאכול עיי"ש נראה מדעת הגז"ל דפשיטא לי' ב"ז דאם אחד נדר על דעת רבים באיזהו דבר ואח"כ נפל לחולה שיב"ס שצריך להצילו בזה והנה אם לא נוכל להתיר את הנדר הרי נוכל להצילו בדבר זה אע"ג דהיא אסור לו מצד דפק"נ מותר ואעפי"כ אמרינן דדעת רבים מסכמת להתיר לו את הנדר כדי שיוכל לאכול בהיתר ולענ"ד גם ד"ז צ"ע טובא דמנ"ל זאת דילמא דעת הרבים אינן מסכמת להתיר כדי שאם יקום מחליו ישאר באיסורו והשתא בלא"ה יהי' מותר לעבור על נדרו מצד פק"נ וא"כ מנ"ל דעת רבים מסכמת להתיר נדרו כיון דמשכח"ל קיום המצוה בלי התרת הנדר

ולכאורה עלה בדעתי לתלות הד' א"נ פק"נ דחוי' או הותרה כיון דא"נ דחוי' הרי חייבין לעשות טצדקי שיוכל לעשות בהיתר א"כ מוטל על הרבים להסכים להתרה כדי שיוכל החולה לאכול בהיתר משא"כ א"נ דפק"נ הותרה לחולה שיב"ס א"כ שפיר י"ל דאין הרבים מסכימים להתיר את הנדר כיון דאף אם לא יתירו לו ג"כ יהי' מותר לאכול מצד פק"נ ושוב ליכא דעת הרבים מסכמת ובזה י"ל יותר דצדקו דברי הנוב"י לגמרי דממ"נ דאם אמרינן דחוי' הרי דעת הרבים מסכמת להתיר ואי דאמרינן הותרה נראה להעיר דבזה אפי' אין דעת הרבים מסכמת להתיר מ"מ כיון דליכא עצה הרי הותר האיסור אצל חולה שיב"ס וא"כ שוב אמרינן נדר שבטלה מקצתו הותרה כולו דמנ"מ אם מותר מצד הפרת מקצת או מצד היתר לדחולה שיב"ס אך ז"א כלום דהרי בהפרת הבעל ג"כ לא אמרינן בטלה מקצתו והטעם כיון דאינו נעקר למפרע א"כ מכ"ש מה דמותר לחולה שיב"ס בודאי לא שייך בזה הותר מקצתו הותר כולו וא"כ אי נימא דפק"נ הותרה אצל החולה שיב"ס א"כ נראה הסברא דלא כהנוב"י ז"ל אך אפי' אם נימא דהוא מצד דחוי' ג"כ יש לעיין בזה דסוף כל סוף כיון דאם לא יסכימו להתיר יהי' נעשית המצוה מבלי הפרת הנדר והנדר יהי' קיים במקום דליכא סכנה א"כ י"ל דאינו בכלל לדבר מצוה דקיי"ל דמתירין את הנדר אפי' על דעת רבים דהתם א"א לעשות המצוה בלי התרה משא"כ דאפשר לעשות המצוה בלי התרה אע"ג דיהי' רק מצד עדל"ת מ"מ כיון דהנדר יהי' נשאר בתוקפו א"כ י"ל דדעת רבים אינן מסכימים להתיר והוא ספק עצום לענ"ד

ויש להעיר בזה מגמ' ערוכה בשבועות (דף כ"ו ע"ב) בעא מיני' רבינא מרבא נשבע על ככר ומסתכן עלי' מהו מסתכן לישרי לי' מר וברש"י ז"ל וכיון דאי אתא לקמן שרינן לי' לכתחילה כי אכל לי' בהעלם שבועה לא עבר על שבועתו עכ"ל. מבואר מזה דמותר לחולה שיב"ס בלי התרה דאל"כ אמאי פשיט לי' דאין כאן עבירה הא אפשר בשאלה וא"כ כי אתא לקמן איך מתירין לו מבלי התרת חכם והראו לי בס' מעשה חושב על שבועות שהרגיש בזה בסוגי' שם והעיר די"ל מטעם אחר דלא צריך התרה דאדעתא דהכי לא נשבע כנידון הרשב"א בת' עיי"ש מה שהאריך בזה עכ"פ פלא על הנוב"י ז"ל שלא העיר כלל מזה

ויש להעיר עוד בזה ממאי דפשיטא לן ביבמות בסוגיא דעלי' דנזיר מצורע עדל"ת ועשה דקיל משום דישנו בשאלה ולא אמרינן להיפך כיון דאפשר בשאלה על הנזירות לא ידחה לל"ת ועשה ואפי' נימא דמיירי בנזירות עד"ר דליתני' בשאלה מ"מ הא לדבר מצוה מתירין א"כ הכ"נ כיון דאם דעת רבים מסכמת להתיר ל"צ לבוא לידי דחוי' אמאי ידחה ל"ת וע"כ דלא כהנוב"י ז"ל אך אפי' אם נימא כהנוב"י ז"ל דבכה"ג צריך להתיר שלא יצטרך לבוא לידי דחוי' מ"מ ז"ב דהיינו דוקא אם הוא לא יעבור בזה איסור כמו בנידון הנוב"י