כלי חמדה ויקרא רלז

דמצווה על העבו"ז מ"מ על הרחקה מעב"ז לא נצטוה וא"כ שפיר חשיב אונס כיון דזה שהלך בחזרה אל המלך להיות נשען על ידו אינו איסור ואי דעיד"ז יהי' מוכרח לעבוד עבו"ז אז שוב פטור מצד דהוי אונס ודו"ק

ולפי"ז יצא לנו מזה דגם היכא דהפטור הוא מצד אונס ג"כ חשיב אונס אפי' אם סיבב לעצמו האונס אם אין איסור בהגורם וא"כ ראייתינו לדעת הרשב"א ז"ל נכונה דא"נ דבח"ע וחב"ח אכתי איתא לעשה א"כ הי' לו לשחררו רק חצי' ולא עבר על העשה ואח"כ יהי' אונס בתק"ח אך לקושטא דמילתא יש לדחות דנראה דאפי' לדעת התוס' דס"ל דבח"ע וחב"ח אכתי איתא לעשה דלעולם בהם תעבודו מ"מ מודים דבשחרר רק חצי' ג"כ עובר על העשה על חצי' זה ששחררו כיון דעיד"ז עובד לעצמו יום אחד רק דבזה פליגי התוס' עם הרשב"א ז"ל דהרשב"א ס"ל כיון דכבר שיחרר חצי' וא"י שוב לעבוד בו לעולם בטל העשה והתוס' ס"ל דאכתי איתא לעשה משום דעכ"פ עדיין משועבד לו אבל ז"ד כשמשחרר חצי' הראשון ג"כ עובר בעשה ובפרט לדעת הר"ן ז"ל דמצד לא תתנם נגעה בה א"כ כל מה שנותן לו הוי בכלל לא תתנם וא"כ אין נפ"מ בין אם משחררו חצי' או כולה ואין זה בגדר אפשר לקיים שניהם כלל ובאמת לדעת הר"ן ז"ל הי' מקום לומר בישוב דברי הרשב"א ז"ל להצילו מהקושי' הנ"ל ונאמר דבאמת צ"ע אמאי פשיט לי' להרשב"א ז"ל דבח"ע וחב"ח שוב ליכא איסור בשחרורו הא עכ"פ צריך להיות אסור מצד לא תתנם בח"ע שבו ונראה דהרשב"א ז"ל ס"ל כיון דלא תתנם הוא רק כשאין לו טובת הנאה אבל כשיש להאדון טובה"נ ליכא לא תתנם ועתה לפ"מ שביארנו במק"א דעיד"ז שמשחררו רבו והעבד יכול לישא אשה ומקייים מצ"ע דלשבת גם לאדון יש חלק במצוה כיון דגם הוא גורם שהעולם נתיישב על ידו וכיון שכן שפיר כתב הרשב"א ז"ל דבח"ע וחב"ח ליכא איסורא דמצד לעולם בהם תעבודו כיון דבלא"ה אינו יכול לעבוד עמו לעולם ומצד לא תתנם ליכא כיון דגם לו יש חלק במצות העבד וא"כ שפיר כופין אותו לשחררו משא"כ בח"ש וחב"ח כיון דאינה מצוות על שבת א"כ גם בח"ש וחב"ח איכא איסורא מצד לא תתנם ושפיר מקשה הגמ' על האביי מח"ש וחב"ח אלא שא"א להעמיס כן בכונת הרשב"א ז"ל כיון דהרשב"א ז"ל בגיטין שם פליג ע"ז וס"ל בפשיטות דל"ש בעבד לא תתנם דלא גרע מגר תושב דמצוה להחיותו וא"כ מכ"ש דבח"ע ליכא ל"ת מצד חירות שבו. ובחי' הארכנו הרבה בד' הרמב"ן והר"ן ז"ל דס"ל דשייך בעבד לא תתנם ואי בח"ע וחב"ח שייך ל"ת כיון דיש לו לעשות לו הטובה מפני הצד החירות שבו דהוא ישראל ואכ"מ

ג) ודע כי נבוך אני מאוד בד' התוס' חגיגה (דף ב' ע"ב) בסוד"ה לישא שפחה אינו יכול שהקשה לישא שפחה מצד עדל"ת ותי' בתי' ראשון י"ל דהכא אפשר לקיים ב' ע"י הכפיי' עכ"ל. מבואר מדבריהם הקדושים דזה חשיב בגדר אפשר לקיים ב'. ולענ"ד תמי' מאוד דהא הא גופא קשיא מפני מה כופין את האדון לשחררו הא אם לא יכפוהו ב"ד הרי העבד יכול לקיים העשה דלשבת עיד"ז שישא שפחה מצד עדל"ת וכיון שדינא הכי בכל התורה דאמרינן עדל"ת אמאי כופין את האדון לשחררו והוא עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו כדי שיקיים העבד מצוה לשבת הא אם נעמוד הדבר על שורת הדין ונאמר דאין כופין את רבו לשחררו יהי' העבד ג"כ יכול לקיים העשה דשבת מצד עדל"ת

הן אמת שמצאתי כיו"ב בת' נו"ב מהדו"ת חאו"ח סי' קי"ז שואל לו ח"א למה לא נזכר ביומא בסוגי' דמאכילין הקל הקל תחילה אם נשבע ע"ד המותרים ויש שחיטה ונבלה אי נותנין האיסור נבלה או הבשר