כלי חמדה ויקרא רלו

מורי הגז"ל בישועות ישראל סי' כ"א לת' דברי הריב"ש בת' סי' קע"ה שפסק במי שנשבע שלא יצחק בצחוק ידיעה ואח"כ אנסו המלך לצחק אעפ"י שהי' בידו שלא לילך לפני המלך מ"מ פטור מכח דעתה הוא פק"נ אע"ג דהוא עצמו סיבב לו את האונס ותמה עליו שסתר משנתו דהרי בסי' י"א כ' הריב"ש ז"ל דבכה"ג ל"ח אונס כיון דהי' בידו לברוח ממקום זה אע"ג דעתה שלא ברח ה"ה אונס מ"מ חשיב רצון וכ' מורי הגז"ל לת' והעלה דבר חדש לחלק בין היכי דפטור מצד אונס לבין היכי מצד פק"נ דבכל המצות שנאמר בהם וחי בהם א"כ עתה דהוא פק"נ נהי דהוא בעצמו גרם לו הפק"נ מ"מ עתה הוא פק"נ ודוחה האיסור וממילא לית בי' איסורא משא"כ היכי דפטור מצד אונס כגון הג' דברים דלא כתב בהם וחי בהם רק מצד אונס אתה בא לפשרו ע"ז שפיר אמרינן כיון דהוא בעצמו גרם לו אין זה אונס והוי רצון והיא סברא נכונה מאוד וראוי אליו ז"ל

ומעתה י"ל דהרמב"ן ז"ל לא קאמר דאין למצוה אלא לשעתה אלא אם אח"כ יהי' ההיתר מצד דחוי' כגון מצד פק"נ וא"כ שפיר אמרינן דעתה מותר לעשות המצוה ואח"כ יהי' פק"נ דוחה שוב ליכא איסורא כלל משא"כ הכא דאח"כ לא יהי' היתר משום פק"נ אלא מכח אונס א"כ כיון שהוא בעצמו סיבב עליו את האונס עיד"ז שמשחרר החצי' ה"ה כאלו עושה עתה הכל שמשחררו לגמרי דזה הוי רצון גמור וא"כ א"נ דאין עשה דוחה ל"ת דלעולם בהם תעבודו שוב גם חצי' אסור לשחרר ועיין היטב כי הוא נכון לפי"ד מורי הגז"ל

איברא בעיקר דברי מורי הגאון ז"ל יש לעיי' מגמ' ערוכה סנהדרין (דף ע"ד ע"ב) דאיבעיא לן אי ב"נ מצווה על קדה"ש ופשוט לי' מנעמן דאמר לדבר הזה יסלח ד' לעבדך וגו' ועיין ברש"י ז"ל משום דאונס הוא שאדונו נשען על ידי ומדהסכים אלישע על ידו ש"מ דב"נ אינו מצווה על קד"ה עיי"ש. וקשה מה בכך שב"נ אינו מצווה על קדה"ש מ"מ כיון דוחי בהם ג"כ לא נאמר לב"נ וא"כ מצד אונס אתה בא לפטרו ואיך מיקרי זה אונס הא בידו שלא להיות משנה למלך ולא ילך בחזרה כלל אצלו ודוחק גדול לומר דהי' מוכרח משום סכ"נ להיות משנה למלך ותמהני מאוד שלא ראיתי מי שהרגיש בזה לכן לולא דמסתפינא ה"א דבאמת גם היכי דפטור מצד אונס אף אם הוא סיבב לעצמו את האונס חשיב אונס כיון דעתה אנוס הוא אמנם ז"ד אם בזה שסיבב לעצמו האונס ליכא איסורא כגון בנידון הריב"ש בת' בנשבע שלא לצחק בצחוק הידועה וכשהי' המלך בעיר הלך להמלך דהלכה למלך מפאת עצמה אין בו איסור כלל ושפיר אמרינן דהוי אונס על הצחוק אע"ג דגרם לו בעצמו זה עיד"ז שהלך למלך משא"כ בד' הריב"ש בסי' י"א גבי אנשים שאינם בורחים מעירם שזה גופא שדר בעיר שרובם עכו"ם איסור הוא כמבואר בר"מ ז"ל פ"ה מיוסה"ת א"כ שפיר אמרינן דל"ה אונס כיון דזה שסיבב האונס ג"כ איסורא הוא ואיך אפשר לקרוא זה אונס וז"ב ונכון בעזהי"ת

ועפי"ז א"ש מה שתמה המהרי"ט בת' סי' כ"א על הריב"ש הנ"ל דס"ל דאף היכא דסיבב לעצמו האונס חשיב אונס דמה יענה להא דדרשו חז"ל על מה שאמרה אסתר ואני כאשר אבדתי אבדתי דאמרה כשם שאבדתי ממך משום דעכשיו ברצון וקשה אמאי הוי רצון הא ההליכה למלך אינו איסור ועיקר האיסור הביאה ואז שוב הוי אנוסה. ולהנ"ל א"ש כיון דיחיד ג"כ אסור א"כ זה שהלכתה אל המלך ג"כ איסורא הוא והוה רצון ולא אונס. ומעתה א"ש גם בקושיותינו דדוקא ישראל שמצווה על הרחקה עעבוד"ז א"כ זה גופא שדר בעיר שרובם עכו"ם ואינו בורח ממנה הוא איסור ושפיר חשיב העבודה רצון ולא אונס משא"כ ב"נ אע"ג