כלי חמדה ויקרא רלה

כופין את רבו לשחררו ואך ז"ד בח"ע וחב"ח אבל בח"ש וחב"ח דאפי' אם נעשית ב"ח גמורה פטורה ממצ"ע שהזמ"ג ככל הנשים וא"כ ל"ש לומר דבטל העשה משום זה רק מצד שא"י לעבוד עמה עבודת הפרך מצד החירות ע"ז שפיר אמרינן דהיכא שאינה מתנהגת כשורה דמותר לעבוד בה שוב איכא העשה דלעולם בהם תעבודו וצדקו דבריהם ז"ל מכל צד ועי' בזה כי י"ל בזה דברי הרשב"א ז"ל אפי' לדעת הר"מ ז"ל דנראה דס"ל דגם בעבד אינו נכון לעבוד עמו עבודת הפרך. ואגב אעיר אותך מה שראיתי להגאון בעל חת"ס ז"ל שכ' לת' באופן אחר דברי הרשב"א ז"ל עפי"מ שרוצה לחדש דמד"ת בח"ע וחב"ח ליכא העשה כלל דאין העבד מחיוב לעבוד כלל מצד החירות רק דרבנן תקנו משום הפסד רבו ולכן הקשו ב"ש לב"ה למה תקנו את האדון אמאי לא תקנו את העבד ולא לתקן רבנן תקנה זו וממילא לא יהי' העשה דלעולם בהם תעבודו וא"כ זה בעבד דשייך תקנת העבד משא"כ בשפחה דליכא משום פו"ר מודים ב"ש דעובדת את רבה יום אחד ושוב איכא העשה דלעולם בהם תעבודו ושפיר פריך בגיטין אההיא אמתא מח"ש וחב"ח אתד"ק. ולא ידענא מה קאמר מר דלו יהיבנא לי' כ"ז דזה שעובד את רבו יום אחד הוא רק מתק"ח אבל מה"ת א"צ לעבוד כלל מה שאינו יודע ענין לו כלל. מ"מ קשה מאי מקשינן בגמ' מח"ש וחב"ח די"ל דוקא התם דמה"ת ליכא העשה נהי דעיד"ז שתקנו חכמים שוב איכא העשה א"כ בנ"ד העמידו דבריהם על ד"ת ועקרו תקנתם וממילא ליכא העשה ושפיר כופין את רבה משא"כ בשפחה גמורה דמה"ת איכא העשה דלעולם בהם תעבודו אין כופין את רבה והקושי' על הרשב"א ז"ל בתוקפה ועיין מ"ש הגאון ז"ל עוד בת' ח' אהע"ז סי' קנ"א בישוב דברי הרשב"א ז"ל בסברא מחודשת דבעי שיהי' שייך בי' והתנחלתם ולא מתקיים בי' לעולם בהם תעבודו משא"כ בח"ש וחב"ח במהרה יבנה בהמ"ק ויהי' יכול למוסרה לעבד עברי ויהי' הולדות שלו שפיר שייך בי' לעולם בהם תעבודו וגם זה לבי מגמגם בה כיון דלא תלי' בדידי' ואין בידו שיהי' עבד עברי שיוכל למוסרה לו ובפרט לפי"מ דקיי"ל דמוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית רק דנמכר בגניבתו בודאי קשה לומר דמשום זה מיקרי והתנחלתם ומקיום בה לעולם בהם תעבודו דדילמא לא יתרמי במכר בגניבתו אשר כפי התנאים שצריכין להיות בו נראה דהוא לא שכיח כמובן ויש להאריך עוד בזה ואין הפנאי מסכים אתי כעת

ב) ובאמת בעיקר דברי הרשב"א לכאורה נראה להביא ראי' לדבריו מהא דמבואר במס' ברכות (דף מ"ז ע"ב) במעשה דר"א ששחרר את עבדו והשלימו לעשרה דמקשינן בגמ' הא אמר ר"י כל המשחרר עבדו עובר בעשה ותרצינן מצד דהי' לצורך מצוה אמרינן עדל"ת וקשה לפי דברי הפוסקים דח"ע וחב"ח ג"כ מצטרף לעשרה א"כ הי' לו לשחררו חצי' דאכתי יהי' אגד בי' ולא עבר עדיין בעשה דלעולם בהם תעבודו ואפשר לקיים ב' לא אמרינן עדל"ת וא"ל כיון דאח"כ ב"ד כופין אותו לשחררו א"כ הוא גורם לעבור על עשה דלעולם בהם תעבודו ז"א לפי"ד הרמב"ן ז"ל בינוקא דאשתפיך חמימי דגורם אינו אסור במקום שעושה מצוה כנודע א"כ ה"נ דכותי' דעתה שמשחרר החצי הוא לצורך מצוה ואח"כ יהי' אונס בתק"ח משא"כ כשמשחררו עתה לגמרי עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו

ומצאתי להג' פרמ"ג ז"ל בחאו"ח בא"א סי' קמ"ג סק"א העיר בזה וכ' בפשיטות דעובר בזה שמשחררו החצי לגמרי כיון דאח"כ ב"ד כופין אותו ולדברינו א"ז פשוט כ"כ כיון דאח"כ אונס לית בי' איסורא דאורייתא אמנם לדעת הרשב"א ז"ל דבחצי' עבד וחב"ח שוב ליכא העשה דלעולם בהם תעבודו א"כ כשמשחרר חצי' מבטל העשה ושוב מותר מיד לשחררו לגמרי. איברא דיש להשיב בזה עפ"מ שכתב