כלי חמדה ויקרא רלג

כיון דזה לא תקנו חכמים ולפי"ז י"ל דהא דתוס' לא הקשו מאתקין ר"א בקיסרי דס"ל דגם ר"א הוא בכלל ב"ד והי' יכול לתקן מכח ספק ואין כאן ב"ת אמנם הריטב"א ס"ל דדוקא ב"ד סמוכין הם בכלל ב"ד שעליהם אמרה יום תרועה יהי' לכם ועיין בזה כי היא הערה חדשה ולא נעלם מה שיש לגמגם בזה רק מפני שהגוף הענין נראה לי כמ"ש לכן רשמתי הד' ואי"ה עוד חזון למועד לעיין בכ"ז ולברר הד' היטב

ובאמת יש לעי' גם בדברי הירושלמי דר"ש ס"ל דיום תרועה ועשיתם דמזה דרשינן דבמקום דועשיתם דהיינו במקדש תמיד יום תרועה אפילו בשבת משא"כ במדינה תלי' בין שבת לחול אם היא דרשה גמורה או רק אסמכתא דלכאו' מש"ס דילן נראה דלא חשו כלל להאי דרשה וראי' לזה ודמקשינן רבא בר"ה (דף כ"ט ע"ב) מה"ת במקדש היכא תוקעין וקשה מה קושי' דילמא באמת הוא איסור תורה ואעפי"כ במקדש דוחה שבת משום דגלי קרא דדרשינן סמוכין יום תרועה לועשיתם ואמרי' במקדש דוחה שבת וע"כ דס"ל להגמ' דילן דא"ז דרשה גמורה לכאורה עלה בדעתי דהנה יש לדקדק דאמר אי מדאורייתא היא במקדש היכי תקעינן ולכאורה הלשון "תקעינן" אין לו ביאור אטו רבא תקע במקדש והלא רבא הי' סוף אמוראים זמן רב אחר חורבן בית שני לכן נראה בכונת רבא עפימ"ש רש"י ז"ל ביבמות (דף ל"ג ע"ב) ד"ה שחיטה בזר כשרה ואין כאן משום זרות והוכיחו מזה האחרונים דאיסור שבת איכא דשבת כשהותר במקדש לא הותר אלא לכהנים אפי' בעבודה שכשרה בזרים ג"כ ועיין בשעה"מ ריש הלכות עבודת יוה"כ והד' עתיקין בס' האחרונים וגם אני כתבתי בזה בהרבה מקומות בחי' ואכ"מ וא"כ י"ל דזה כונת רבא אי מדאוריי' היא אם אף א"נ דגלי קרא הסמיכות דבמקדש דוחה שבת אך א"כ היא רק מפאת מקדש וא"כ אנן היכי תקעינן הי' צריך להיות מותר רק לכהנים וממשנה נראה דהי' מותר במקדש לכל וע"כ דאין זה דאורייתא אך זה רק דרך פלפול א' עיין לעיל (י"ח ע"א) דלגירסת העיין יעקב גרסינן אביי ורבא מבית עלי קאתא וא"כ הי' רבא כהן וא"כ אא"ל שזה כונת רבא במה דקאמר היכי תקעינן דהרי לכהנים הותרה שבת ואפי' א"נ כמו"ש רש"י ותוס' הכא דרבה גרסינן ורבה לא הי' כהן מ"מ גוף הסברא דשבת הותרה רק לכהנים צ"ע ואם כי בשחיטה י"ל דלא הותרה אלא באותם שיכולין לגמור העבודה משא"כ במי שאין יכול לעבוד כל העבודה לא הותר אצלו שבת וכ"כ הג' בית מאיר ז"ל בחי' יבמות לפרש כן אבל בעבודה שאין אחרי' עבודה כמו תק"ש א"נ דדוחה שבת ה"ה דדוחה בזר כמו קצירת העומר דדוחה שבת אף לזרים והיינו כיון דאין אחרי' עבודה דהקרבה היא עבודת יממא ואינו נכללת עם הקצירה דהיא בלילה ואין זמן הקרבה וכמו דמצאנו בשריפת פרים של יוה"כ דהי' כשרים ועושים גם זרים וע"כ כנ"ל דעבודה שאין אחרי' עבודה פשיטא דשבת הותר לכל וא"כ נראה ברור דא"נ דהתורה התירה תק"ש במקדש מותר אף לזרים אמנם נראה דכונת רבא בפשיטות אי דאורייתא היא נהי דנימא דרחמנא הותרה במקדש מ"מ אנן דתקעינן ג"כ בכל מקום שיש בו ב"ד מתקנת ריב"ז וזה משום זכר למקדש וכמוש"ל מד' התו' מגילה (ד' כ') וצ"ע עוד בכ"ז ובדרושי' שלנו כתבנו לבאר ד' הגמ' ר"ה (ד' ט"ז ע"א) אמר ר' יצחק למה תוקעין בר"ה למה תוקעין רחמנא אמר תקעו אלא למה מריעין. מריעין רחמנא אמר זכרון תרועה ותמי' למה נקט זכרון תרועה הו"ל למינקט שם תרועה יהי' לכם דהרי מזכרון תרועה דרשינן דר"ה שחל בשבת אין לתקוע ואמרנו דכונת ר"י על מדינה דשאל מנ"ל דמצות תק"ש גם חוץ למקדש כיון דכתיב שם תרועה יהי' לכם ועשיתם א"כ דילמא דוקא במקדש תוקעין וע"ז מקשים רחמנא אמר תקעו