כלי חמדה ויקרא רלב

פשוט וברור דנשים ח"ח בתק"ש דיובל ובזה די במ"ש עד כה

ה) ואגב אבאר קצת מה שראיתי לרבינו הרא"ה ז"ל בס' החינוך שכ' בפשטות שמצות תק"ש דיובל נוהגת רק בארץ ישראל וכ"כ הטו"א מטעם דכתיב בכל ארצכם והוא רק בארץ ישראל דח"ל אינו בכלל ארצכם והג' בעל מנ"ח מפקפק בזה עיי"ש. ולענ"ד ג"כ צ"ע ד"ז אחד מגמ' ר"ה (דף כ"ט) הנ"ל דרוצה הגמ' לומר לדמות ר"ה ליובל לענין כהנים וקשה הא לענין זה ל"ש לדמות כלל דהרי יובל חובת קרקע ואינה נוהגת אלא בא"י משא"כ תק"ש דר"ה דהוי חובת הגוף ופשיטא דנוהג מה"ת בין בארץ בין בחו"ל א"כ שפיר אין נפ"מ בין כהנים לישראלים ואיך ס"ד לדמות ר"ה ליובל לענין זה. ב' קשה טובא לפ"מ שכ' לעיל בשם הירושלמי דר"ש ס"ל דדרשינן יום תרועה יהי' לכם ועשיתם ולכן בר"ה א"ד שבת אלא במקדש וקשה א"כ בחול מנ"ל תק"ש בכ"מ וע"כ משום גז"ש דיובל וא"כ זה תינח בארץ אבל בחו"ל מנ"ל תק"ש דאורייתא כיון דביובל ליכא חיובא כלל בחו"ל ולדעתי התו"כ דמקיים יום תרועה יהי' לכם בב"ד בלחוד ג"כ ע"כ צ"ל דהא דכל יחיד ויחיד חייב לתקוע בר"ה הוא מכח גז"ש דיובל וא"כ מנ"ל דצריך לתקוע בשופר בחו"ל דכל יחיד ויחיד:

ובפלפול התלמידים אמרנו להוכיח שמ"ש התו"כ דמתקיים בב"ד יום תרועה יהי' לכם הוא מה"ת ואינו אסמכתא בעלמא ובזה א"ש מה שהקשיתי בס' חמדת ישראל בקונט' תורה אור אות על התוס' שנתקשו על תקיעות מיושב הא איכא בל תוסיף אמאי לא הקשו מהא דאתקין ר"א בקיסרי שהריטב"א בסוכה ובר"ה הקשה באמת מהתם ג"כ אמנם כעת אני רואה שיש לתמוה ביותר על התוס' וריטב"א ז"ל שלא הקשו עדיפי מיני' למד דאחד מד"ת ושנים מד"ס או שנים מד"ת ושלשה מד"ס דרצו חז"ל להשוות שיהי' במלכיות זכרוניות ושופרות תר"ת כמ"ש רש"י ז"ל יקשה הא איכא בל תוסיף כיון דמה"ת יוצאין בתרועה אחת או שנים ותמהני שלא דברו מזה כלל. לכן נראה דהנה כבוד ידי"נ החריף הנגיד מהור"י נ"י יאסקאדאוויטש מלאדז העירני על עיקר קו' התוס' דאיכא ב"ת הן בתקיעות דמיושב והן בתקנות דר"א בקיסרי די"ל בזה לפי"מ שכתב המר"ל ז"ל בגור ארי' בפ' בא י"ד ט"ו דקרא דשבעת ימים מצות תאכלו שכתב בזה"ל ועוד נראה דבא ללמוד כי כל הז' הם רשות ולא תאמר שאם יאכל מצות עובר בבל תוסיף לכך כתב שהוא רשות ואפי' לרבא דס"ל במס' ר"ה דעבר על ב"ת שלא בזמנו בעי כונה והשתא ממ"נ אם מכוין למצוה למה לא יעבור ואם אינו מכוין למצוה למה יעבור [פי' וא"כ בלא קרא ג"כ הוי ידעינן דאינו עובר כיון שלא בזמנו בעי כונה] דנראה אלי כיון שנקרא "חג המצות" אפי' מכוין למצוה אינו עובר דכיון שהכתוב אומר ז' ימים הם רשות לאכול בהם מצות אפי' אוכל מצות לשם חובה אין כאן איסור כיון שהתורה נתנה רשות לך אם אתה רוצה לאכול אם הוא אוכל לשם מצוה אינו עובר בבל תוסיף עכ"ל המר"ל ז"ל ומעתה י"ל דה"ה בר"ה דאמרה תורה "יום" תרועה יהי' לכם וקראה התוה"ק את היום יום תרועה נהי דגם בתרועה אחת יוצא ידי חובתו אבל ל"ש בזה בל תוסיף ול"ק קושיית התוס' כלל א"ד החכם הנ"ל והיא הערה נכונה לכאורה. אמנם נראה דא"ר עפימ"ש התו"כ דזה דכתיב בקרא יום תרועה יהי' לכם מתקיים בב"ד א"כ הב"ד באמת אינם עוברים על בל תוסיף ולכן לא הקשו התוס' ע"ז שהוסיפו הב"ד שנים או אחת כיון דהב"ד יכולין להוסיף בזה כיון דאמרה תורה יום תרועה יהי' לכם נתנה תורה כח להב"ד לתקוע מה שירצו לתקן אמנם על תקיעות מיושב שפיר הקשו התוס' כיון דהוא רק מנהגא שפיר קשה הא זה שתוקעין בכל יחיד ויחיד ז"א מכח יום תרועה יהי' לכם אלא מכח גז"ש דיובל ובזה שוב יקשה מצד ב"ת