כלי חמדה ויקרא כג

הקטרה על המזבח וא"כ לפי"מ שמבואר ברש"י ז"ל טעמא דקרא משום שאוכלת מן הגזל א"כ מה לי עולה מה לי חטאת ודוקא בהמה נתמעטה כיון דבהמה אינה אוכלת מן הגזל משא"כ עוף אין סברא לחלק בין עולה לחטאת וי"ל דהתו"כ לשיטתו דהוא ר' יהודא דלא דריש טעמא דקרא כלל ולכן שפיר אע"ג דצריך למעט בהמה ממעטינן גם חטאת העוף משא"כ הר"מ ז"ל לשיטתו שכבר הוכיחו האחרונים דס"ל דלחומרא דרשינן טעמא דקרא א"כ שפיר י"ל כיון דצריך למעט בהמה לא ממעטינן חטאת העוף ולכן ס"ל דחטאת העוף דינה כעולת העוף ואסור בהנאה. ומש"כ כת"ה מדברי הגמרא מנחות (דף ע"ד ע"ב) מהא דמקשינן בגמרא על הא דיפה כח הכהנים מכח המזבח והא איכא חטאת העוף והא איכא מוראה ונוצה והיא הערה גדולה לדעת הר"מ ז"ל. ומה שנלענ"ד בזה דפירוש הגמ' יפה כח הכהנים מכח המזבח היינו שאין צריך מתיר למזבח כמו בכל דברים שצריכים מתיר שיקרב מה מהם במזבח אמנם בשתי בלחם ולחה"פ אין צריכין שום מתיר בגופן שיתיר אותם למזבח ואע"ג דאיכא לבונה וכבשי עצרת מ"מ בגופן ליכא מתיר וע"ז מקשינן בגמרא וחטאת העוף ותרצינן שפיר איכא דמה אבל מוראה ונוצה אע"ג דאסור בהנאה מ"מ אינו מתיר. כנ"ל לחומר הנושא. ואון מצאתי לפירוש זה בשטמ"ק בסוגי' הנדמ"ח בש"ס דפוס ווילנא ד"ה איכא מתנות שכתב בזה"ל תימה מה קאמר דאין הזאה זו ע"ג המזבח ומה יפוי כח הוא זה למזבח. ולכאורה אינו מובן לדבריו הקדושים א"כ אמאי תרצינן לעיל על הא דיפה כח המזבח מכח הכהנים דמקשינן והא איכא עולת העוף ותרצינן הא איכא מוראה ונוצה ותמי' ג"כ מה יפוי כח לכהנים במוראה ונוצה וע"כ צ"ל דהשטמ"ק לומד ג"כ כהר"מ ז"ל דגם בחטאת העוף אסור בהנאה מוראה ונוצה וע"כ דפירוש יפה כח הכהנים היינו שא"צ מתיר בגופו ושפיר קשי' להו מחטאת העוף ותרצינן הא איכא דמה מבואר מזה דמוראה ונוצה כיון דאינו למזבח א"ז בגדר יפוי כח א"כ ה"ה מתנות וזה מוכרח בכוונת השטמ"ק

אך לפי"ז מוכרח מסוגי' דחשיב למתנות בכלל יפוי כח ומוראה ונוצה ל"ח כדעת התו"כ דבחטאת העוף הכל לכהנים לבד דמה מה שהוא על המזבח. איברא דיש לדחות דעכ"פ הזאת המתנות הוי בכלל מתיר וא"כ יש להשמן מתיר בגופו ואין בזה יפה כח הכהנים לגמרי והבן. ויש להאריך עוד בזה ואכ"מ

שוב ראיתי עיקר הקושי' על הר"מ ז"ל כ"כ בספר חסדי דוד על התוספתא להגאון מוהר"ד פרדא הספרדי ז"ל וגם בהגהות הגאון רש"ש ז"ל כבר הרגיש בזה אך לא העירו בכל זה שכתבנו. ועיין ברמב"ן פרשת צו בקרא דוכל מנחת כהן כליל תהי' מ"ש בשם הר"מ ז"ל במורה הטעם לזה. ובטור עה"ת תמה ע"ז מחטאת העוף דליכא למזבח אלא דמה ומ"מ פשוט דכהן ג"כ מביא חטאת העוף. ולהנ"ל י"ל דהר"מ ז"ל לשיטתו דבחטאת העוף גם מוראה ונוצה אסור בהנאה אך ז"א כיון דעכ"פ אינו קרב על המזבח יותר מדמה והבן

ז) במסכת שבת (דף קל"ב ע"א) א"ל ר"ל לריו"ח אלא מעתה מחו"כ דכתיב בהו ביום הכי נמי דדחי שבת. ההוא מיבעי' לי' ביום ולא בלילה וכו' האי נמי מביום צוותו נפקא. אע"ג דנפקא מביום צוותו איצטריכא סד"א הואיל וחס רחמנא לאתויי בדלות בלילה נמי לייתי קמ"ל. מתקיף לה רבינא אלא מעתה יהי' זר כשר בהן ויהי' אונן כשר בהן הא אהדרא קרא עכ"ל הגמרא. וכתב ע"ז הג' חת"ס ז"ל בחידושים שם בזה"ל הקשו בתוס' הא כבר אהדרא קרא בכהן ולא זר. פי' וא"כ שוב אייתר ביום ואפי' בשבת. ויפה תי' הריב"א ז"ל דהו"א דמצוה בכהן אמנם אי ליכא כהן לא יתעכב כפרתו דחס רחמנא עלי'. אך הא קשי'