כלי חמדה ויקרא רכט

בזה ואכ"מ ורשמתי רק להזכיר שמו הטוב של בני ז"ל והא דקתני בברייתא דקידושין שם איזהו מצ"ע שהזמ"ג סוכה לולב ושופר היינו שופר של יובל דבזה הפטור מצד המצ"ע שהזמ"ג וכיון דכ"ז דחייב בר"ה בשופר הוא רק מכח גז"ש דיובל א"כ ממילא ליכא חיובא בנשים בר"ה כיון דגם ביובל אינן חייבות וא"ש בזה מה שיש לדקדק בגמ' דחשיב סוכה ולולב קודם לשופר אע"ג דשופר הוא מצוה הראשונה ולהנ"ל א"ש דהברייתא קאי על שופר של יובל ושפיר חשיב לסוכה ולולב קודם לשופר כיון דהוא תדיר ונוהג בזה"ז. ובדרך פלפול י"ל עוד טעם דל"ש בתק"ש דר"ה פטור מצ"ע דהזמ"ג א"כ בשופר של ר"ה עיקר המצוה בשמיעה והתקיעה הוי רק הכשר מצוה כמו שרוצים הפוסקים לומר בדעת הרמב"ם ז"ל א"כ י"ל דל"ש בזה הפטור מ"ע דהזמ"ג כיון דכ"ז דנשים פטורין ממ"ע שהזמ"ג הוא רק משום דילפינן מתפילין ותפילין איתקש לת"ת א"כ י"ל דלא נשמע מזה דנשים פטורות אלא במצוה שצריך מעשה ועכ"פ דיבור דוקא כמו בת"ת דצריך דיבור עכ"פ א"נ דהרהור לאו כדיבור דמי אבל במצוה שא"צ כלום אלא לשמוע בלחוד א"ר דנשים יהיו פטורות

ובחי' כתבנו לת' בזה ד' הר"א מזרחי פ' יתרו שרצונו לומר דשמור את יום השבת לקדשו הוא ג"כ רק עשה כמו זכור [עיי"ש שתמה על הרמב"ן ז"ל דפשיטא לי' דהוי ל"ת מכח שמור הא י"ל דהוי השמר דעשה וכתב לזה טעם אחר עייש"ה] ותמה עליו בגור ארי' מה מקשה על הרמב"ן ז"ל הא גמ' ערוכה דנשים חייבות בקדה"י ד"ת מכח כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה וא"כ ע"כ דהגמ' ס"ל דהשמר הוא לאו לענ"ד י"ל דהמזרחי ס"ל דמזה א"ר לפ"מ דמבואר בספרי מובא ברמב"ן פ' תצא גבי זכור את אשר עשה ד' אלקיך למרים דמשמור את יום השבת לקדשו נשמע קידוש בלב לכן דרשינן זכור בפה ועיין שאגת ארי' סוף סי' י"ג ומעתה י"ל דדרשינן כמו דנשים חייבות בשמירה כיון דהוא רק בלב אע"ג דהוא מצ"ע שהזמ"ג אין לנו לומד שיהיו נשים פטורות ה"ה זכור אע"ג דהוא רק בפה ויש ללמוד מת"ת דפטורות מ"מ חייבות דגלי קרא ומצאתי און לי בסמ"ג מצ"ע כ"ט בסודה"ק שכ' בזה"ל נאמר בדברות ראשונות זכור ובדברות אחרונות שמור "ועשה אחד הוא" וגרסינן בפ' מ"ש נשים חייבות בקדה"י ד"ת שנאמר זכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה עכ"ל ותמי' מאוד כיון שכ' בעצמו דגם שמור עשה הוא א"כ איך מפרש ד' הגמ' דפשיטא להו דכל שישנו בשמירה ישנו בזכירה דילמא מעשה דשמור ג"כ פטורו וע"כ כמו"ש דפשיטא דבמעשה דשמור כיון דהוא בלב מחייבי נשים אע"ג דהוי מצ"ע שהזמ"ג. ויש לתלות הד' בפלוגתת הרהור כד"ד והארכנו בזה ואכ"מ

היוצא לנו מזה שכתבנו דיש מקום לומר דכ"ז דנשים פטורות מתק"ש דר"ה הוא רק כיון דכל זה דידעינן דחייב בתק"ש בר"ה הוא מכח גז"ש דיובל א"כ א"א לומר דנשים תהיו חייבות בתק"ש דר"ה כיון דביובל ג"כ ליכא חיובא משא"כ א"נ דביובל חייבות ה"ה דיהי' חייבות בתק"ש דר"ה דבזה יש טעמים לחייב אותם אע"ג דהוא מצ"ע שהזמ"ג ודוק היטב בכ"ז

ב) איברא דלכאורה יש להעיר לפי"ז כיון דכ"ז דצריך גז"ש מדין יובל הוא רק לענין שיהי' חייב בשלש תרועות בר"ה אמנם תרועה אחת מפורש בתורה יום תרועה יהי' לכם ואע"ג דגם לזה צריך גז"ש דהוא בשופר מ"מ זה רק גילוי מילתא וא"כ כיון דיש סברא דבר"ה נשים חייבות בתק"ש יהיו חייבות עכ"פ בתרועה אחת דל"ש למילף מיובל לפטורא כיון דבזה יש סברא דחייבות משום דבא לזכרון כנ"ל דנהי דא"א לומר מטעם זה שיתחייבו יותר ממה שנאמר בר"ה רק דילפינן מיובל ושם אין נשים חייבות וגם בזה יש לעיין עוד. עכ"פ בזה דכתיב