כלי חמדה ויקרא רל

בגופו ול"צ למילף חיובא מיובל תהי' נשים חייבות בו אך מלבד מה שיש לומר בפשיטות דל"ש לחלק בזה וכיון דפטורות מתרועות דיובל ה"ה דפטורין מהתרועה דר"ה מלבד זאת נלענ"ד דכל ענין זה דצריכין כל אנשים מישראל לשמוע שופר בר"ה נלמד מיובל אבל א"ל קרא דיובל דכתיב בי' תעבירו שופר בכל ארצכם לא הוי ידעינן כלל דכל ישראל חייבין לשמוע בשופר דהרי מבואר בתו"כ בפ' בהר מובא ברש"י ז"ל על הקרא דוהעברת שופר תרועה בחודש השביעי וגו' ביוה"כ ממשמע שנאמר ביוה"כ א"י שהוא בעשור לחודש א"כ למה נאמר בעשור לחודש לומר לך תקיעות בעשור לחודש דוחה שבת בכל ארצכם ואין תקיעת שופר של ר"ה דוחה שבת בכל ארצכם אלא בב"ד לבד ועיי"ש במזרחי מ"ש בזה ובגור ארי' למר"ל מפראג ז"ל בזה"ל וקשה למה לי למעוטי שתק"ש א"ד שבת בכל ארצכם והלא תקיעה אינה מלאכה ומה"ת מותרת בשבת וכו' אבל יש לך לדעת כי זה דרך חכמה וכו' ובשביל כך אמרו חז"ל שופר של ר"ה אינו דוחה שבת אלא בב"ד דהא כאשר יש שופר בב"ד הרי יום תרועה יהי' לכם ודי בזה אבל שופר של יוה"כ צריך בכל ארצכם דלא סגי בב"ד עכ"ל

מבואר מד"ק ז"ל דאע"ג דכתיב בתוה"ק יום תרועה יהי' לכם מ"מ זה מתקיים בב"ד בלחוד ואין מזה הכרח שכל ישראל יהיו חייבין בתק"ש ובפרט לפ"מ דמבואר בירושלמי דר"ש דרש דתק"ש א"ד שבת אלא במקדש מדכתיב יום תרועה יהי' לכם ועשיתם אמרינן דבמקדש יום תרועה יהי' לכם אבל במדינה זכרון תרועה עיי"ש בודאי יקשה מאוד א"כ מנ"ל דבחו"ל חייב לתקוע בכ"מ ונימא דקרא בזכרון תרועה קאי בגבולין אפי' בחול וקרא דיום תרועה מיירי במקדש ועיין היטב ותראה שזה הערה גדולה דלפ"ד התו"כ והירושלמי אין לנו לימוד שיהי' בר"ה חיוב על כל ישראל לתקוע או לשמוע קול שופר לכן נראה ברור דכ"ז נלמד מגז"ש דיובל דכתיב בי' תעבירו שופר בכל ארצכם וכיון דר"ה שוה ליובל ממילא נשמע דה"ה בר"ה חייבין הכל לתקוע בשופר אמנם משום דסמיך לי' יום תרועה יהי' לקרא דועשיתם דיש לדרוש דוקא במקום עשיי' דהיינו שמקריבין קרבנות צריכין לתקוע משא"כ במדינה א"צ לתקוע וכדי לקיים שני הדרשות האלו מחלקינן בין ר"ה שחל בחול ובין ר"ה שחל בשבת ואמרינן דבחול המצוה על כל יחיד כמו ביובל משא"כ כשחל בשבת דרשינן הסמיכות לועשיתם ולכן המצוה רק במקדש אבל לא במדינה. ולהנ"ל י"ל קושית התוס' בר"ה (דף כ"ז) ד"ה כמאן דלא כר"א שהקשו הא ע"כ לא שוה לכל מילי מזה דבשבת אין תק"ש של ר"ה אלא במקדש ובמקום שיש בו ב"ד. אמנם לדברינו י"ל דבזה טעמא אחר כיון דאיכא דרשא דר"ש דסמיך לי' לועשיתם ואדרבה מזה מוכח דלכל מילי איתקש דאל"כ מנ"ל דבחול חייב כל יחיד ויחיד לתקוע בר"ה אלא ודאי דיליף לה מגז"ש דיובל [ועיין בתוס' מגילה (דף כ' ע"ב) בסוד"ה כל הלילה שכ' בזה"ל ואחר שבירך על הספירה אומר יה"ר שיבנה משא"כ "בתק"ש" ולולב. וה"ט לפי שאין אלא הזכרה עתה לבנין בהמ"ק אבל לשופר ולולב יש עשיי' עכ"ל ותמי' מאוד דמה ק"ל משופר הלא שופר אינו מצות מקדש וכל מקום הוא מצוה מה"ת ומה שייך לעשות בזה זכר למקדש בשלמא לולב י"ל דכונתם על יו"ט שני אבל בשופר צ"ע מאוד כונתם ומצאתי להג' רש"ש ז"ל בהגהותיו שהרגיש בזה. אמנם להנ"ל אולי י"ל דהתוס' קאי בשיטת הירוש' דר"ה כשחל בשבת מה"ת המצוה רק במקדש והא דתקנו בכ"מ שיש בו ב"ד הוא משום זכר למקדש וע"ז הקשו אמאי לא תקנו בזה שיאמרו יה"ר והיינו בחל בשבת מקום ב"ד. וידעתי כי זה דוחק אמנם לחומר הנושא העליתי על הספר ומי שיפרש ד' התוס' בהרחבה ישא ברכה]. ויוצא לנו מכ"ז שכתבנו דכ"ז דיש חיוב על כל ישראל בר"ה בתק"ש הוא רק משום