כלי חמדה ויקרא רכג

דר"ל דס"ל דאין הקטרה אלא בכזית ור"ל לשיטתו דס"ל קנין הפירות לאו כקה"ג דמי א"כ שפיר כתבו התוס' דיש לחלק בין עבודת הארץ לאיסור הפירות כנ"ל וזה כוונת התוס' שכ' בלשון "א"נ" היינו דאם נימא דאתי' כר"ל די"ל כן לחלק בין הדיוט להקדש. אמנם מה דיש לעי' בזה דא"כ מאי מקשה הגמ' ולאכלה ולא לשריפה הא כיון דאמרינן דקצירך ונזירך ממעט הקדש ואינו בכלל הפקר כלל וא"כ נראה פשוט דה"ה איסור לאכלה ולא לשריפה ל"ש כלל בפירות אלו כיון דאמרת דמותר לשומרן וא"צ להיות הפקר ומותרין באכילה א"כ ה"ה דיהי' מותרין בשריפה ג"כ כיון דפירות אין עליהם קדושת שביעית וצ"ע לכאורה ונראה דהתוס' ס"ל דנהי דלאחר שהקדישן אין עליהם קדושת שביעית מ"מ אסור להקדיש כיון דע"י הקדש גורם שריפה לפירות שביעית וכמו דמקשינן בגמ' על חלה בשביעית דלא יהי' נוהגת כיון דאלו איטמא בת שריפה היא אע"ג דעכשיו אינו טמא מ"מ כיון שגורם שריפה לפירות שביעית אסור ה"ה הכא צריך להיות אסור להקדיש מה"ט לעומר כיון דע"י ההקדש יהיו נשרפין פירות שביעית אך יש לחלק כיון דע"י הקדש נפקעין הפירות מקדושת שביעית א"כ ליכא איסור בזה דלהקדיש מותר ואח"כ לא יהי' איסור דלאכלה ולא לשריפה כיון דאין עליהם קדושת שביעית אחר ההקדש כמו דמותר שמירה וקצירה מה"ט

אמנם מצאנו כיו"ב בפ"ג דמע"ש דפליגי ר"ש וחכמים אי מותר ליקח תרומה ממעות ממע"ש דרבנן ס"ל דאסור משום דממעט באכילתן ור"ש ס"ל דמותר ק"ו משלמים דנקחין ממע"ש אע"ג דאפשר שיבואו לידי פגו"נ וטמא עיי"ש משנה ב' ורבנן לא דחי דברי ר"ש אלא משום דשלמים מותר לזרים משא"כ בתרומה וקשה לפ"מ דמבואר בירושלמי פ"ג דמע"ש ופסקה הר"מ ז"ל בפ"ו ממע"ש הל' ח"י דאם לוקח שלמים ממע"ש פקע קדושת מע"ש ואין עליו אלא קדושת שלמים ולכן כשהומם פודה אותו וה"ה חולין עיי"ש וא"כ מאי הק"ו דר"ש משלמים הא י"ל דשלמים שפיר מותר ליקח אע"ג דבהיותן שלמים ממעט באכילתן מ"מ אז שוב לאו מע"ש הם וא"כ ההקדש מותר ואח"כ שוב ליכא איסור דממעט כיון דאינו מע"ש משא"כ כשלוקח תרומה ממע"ש דיש עליו עדיין קדושת מע"ש ג"כ ושפיר אסור משום דממעט באכילת מע"ש ומוכרח מזה דאין נפ"מ כיון דאסור למעט באכילת מע"ש ה"ה צריך שיהי' אסור להקדישו לשלמים כיון דע"י ההקדש הזה יהי' ממעט באכילתן אע"ג דבשעה דממעט באכילתו אינו מע"ש א"כ ה"ה הכא י"ל כן דקושית הגמ' דאע"ג דלאחר ההקדש אינו בכלל פירות שביעית מ"מ יהי' אסור להקדיש מה"ט כיון דעיד"ז גורם שריפה לפירות שביעית ואכתי צ"ע כמובן ויותר נראה דס"ל להתוס' דאע"ג דדרשינן קצירך ונזירך למעט הקדש ה"ד במה שנוגע לאיסור קצירה ושמירה דנאמר על הפירות משא"כ איסור דלאכלה ולא לשריפה שנאמר בתורה והיתה שבת הארץ לכם לאכלה מבואר דענין זה שאסרה התורה בשריפה הוא מכח שביתת הארץ וכיון דדרשינן מושבתה הארץ שבת לד' דגם מה שהוא לד' קדושת שביעית נוהגת בו א"כ ה"ה באיסור לאכלה אע"ג דהוא רק על הפירות אסור גם בפירות של הקדש כיון דהוא מכח שבת הארץ וא"כ מוכרח מד' התוס' דמודים לדרשת הירושלמי

איברא דיש לעיין בזה לפ"ד התוס' דס"ל דקצירך ונזירך ממעט הקדש א"כ ה"נ דלאכלה דכתיב והיתה שבת הארץ "לכם" לאכלה יש לדרוש לכם ולא לגבוה ונאמרו בפירות של הקדש אינן בכלל לאכלה ולא לשריפה ובאמת בת' אבקת רוכל למרן הב"י ז"ל סי' כ"ד כתב מה"ט לדרוש לכם ולא לעכו"ם דאם עכו"ם קנאה מישראל אף א"נ דא"ק להפקיע מ"מ א"ב איסור פירות שביעית עיי"ש וכבר זכרתי