כלי חמדה ויקרא רכ

מוכן ומזומן לו מהשי"ת ועבודתו וכל עמלו היא רק מחטאיו שגרמו לו אמנם סוף כל סוף אין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו אף כמלא נימא

וערבים עלי דברי מרן הגאוה"ק מוהר"ח העניך מאלכסנדר זצ"ל שאמר לפרש מה שאמרו חז"ל בירושלמי אמונת זה סדר זרעים שאדם מאמין בחי העולמים וזורע ואמר שהכוונה שעיקר אמונה צריך אדם להאמין במה שהוא סובר שהיא דרך הטבע ואעפ"כ צריך להאמין שהכל בהשגחתו ית' וזה הפירוש שאדם מאמין בחי העולמים וזורע היינו אע"פ שזורע ויודע שטבע הארץ להצמיח ולהוציא פירות מ"מ צריך להאמין שהכל מהשי"ת ולזה היתה נתינת א"י לישראל. ובדרושים ביארנו מה שאמרו חז"ל על וישמע יתרו מה שמועה שמע ובא קריעת ים סוף ומלחמת עמלק שנתקשו המפרשים בהבנת הדברים ואמרנו לבאר דבאמת גם בענין זה הלך הקב"ה עם ישראל בהדרגה שמקודם הראה להם נסים גלוים כמו הנסים במצרים וקרי"ס ואח"כ במלחמת עמלק הי' צריך מלחמה ממש רק שראו ישראל שע"י כח התורה היו נוצחים כמו שדרשו חז"ל על קרא דוהי' כאשר ירים משה את ידו והיינו דהראה להם אח"כ דישראל צריכין להאמין שגם במלחמתם הם מצליחים רק ע"י כח התורה ובהשגחת השי"ת עליהם וזה הפירוש מה שמועה שמע ובא היינו איזהו שמועה פעל עליו כ"כ להיות בא ג"כ לחסות תחת כנפי השכינה וע"ז אמרינן דשמע קרי"ס והיינו שהקב"ה עשה להם נסים גלוים כאלה ואח"כ מלחמת עמלק והיינו מלחמה ממש והיינו שהקב"ה בחר בהם להיות עם סגולתו וכל מעשיהם אף הטבעיים יהי' הכל בהשגחתו ית' לכן בא הוא ג"כ להדבק בהשי"ת

והנה זאת הראה הקב"ה לישראל במצות שמיטה דהנה במדבר ראו זאת עין בעין שחיים ומתפרנסים רק בכח התורה אמנם אח"כ כשבאו לא"י וניתן להם ארץ לזריעה ולקצירה יוכלו לדמות בנפשם שעתה חיותם היא עפ"י טבע כמו כל אומה"ע שזורעין וקוצרין ולהורות להם שהם העם הנבחר מהקב"ה והם רק תחת השגחתו ית"ש צוה להם הקב"ה מצות שמיטה שכל שנה שביעית יהי' שמיטה ולא יזרעו ולא יקצרו ואעפי"כ יהי' להם ברכה לאכול שנה שביעית ולכן המצוה בשנה שביעית שנתן הקב"ה כח בשנה השביעית כמו שנתן הקב"ה כח בשבת להשפיע פרנסה והצלחה בכל ששת ימי המעשה כן בחר הקב"ה כל שנה שביעית להשפיע בו ברכה ומי שמשמר שביעית שופע לו ברכה בכלל ששת השנים וזה הי' תכלית ויסוד קיום ישראל בא"י להורות להם שכל הצלחתם בעבודתם בזריעה וקצירה וקיומם בארץ הוא רק ע"י שביתה בשביעית ולכן כשלא שמרו ישראל שמיטה גלו מארצם כמו שמפורש בתוה"ק ונראה שזה ענין שנצטוו ישראל במוצאי שנת השביעית במצות הקהל שהמלך בא לעזרה ומקבץ כל ישראל לקרוא לפניהם משנה התורה דהיינו כיון דעתה מתחילין שנות העבודה הזריעה והקצירה שלא יטעו ח"ו כי בשנים האלו הם מתפרנסים ממעשה ידם לזאת המלך הי' קורא לפניהם התוה"ק להורות להם שאע"פ שעתה יתחילו לחרוש ולזרוע ולעסוק בעבודת האדמה מ"מ הכל הוא ע"י כח התוה"ק והשגחת השי"ת עליהם ולכן מובן היטב שמוזכר בתוה"ק הר סיני אצל מצות שמיטה להורות להם זה היסוד דמיד בהר סיני כשנתן הקב"ה תורה לישראל נתן להם על יסוד זה לידע שכל חיותם הוא מהקב"ה וזהו ענין מצות שמיטה כנ"ל

ועתה נבוא לבאר ד' התו"כ שכ' דהענין היא להורות אלא מה שמיטה נאמרו כללותיהן ופרטותיהן ודקדוקיהן מסיני אף כולן נאמרו כללותיהן ופרטותיהן כולן מסיני. ולכאורה צריך להבין דאכתי אינו מתורץ אמאי הזכירה התוה"ק דוקא במצות שמיטה שנאמרה על הר סיני הי' יכולה התוה"ק להזכיר כן במצוה אחרת