כלי חמדה ויקרא ריט

נקחין אלא סולת דהנה יש לעי' על כל המנחות שבאין מן החיטין למ"ד עץ הדעת שאכל אדה"ר חיטה היתה א"כ נימא א"ק נעשה סניגור כמו שהעיר הרמב"ן ז"ל כאן למ"ד דאתרוג הי' שלא מרצה מטעם זה כ"א בתערובות כיון דא"ק נע"ס והכא א"ל דהיא בתערובות שמן ולבונה דעיקרה היא המנחה שהיא החיטין ועוד מנחת חוטא מא"ל דאינה בשמן ולבונה אמנם נראה כיון דמקשינן בגמ' מדם הפר נימא א"ק נע"ס ותרצינן כיון דאשתני א"כ ה"נ כיון דקי"ל דחיטין ועשאן סולת הוי שינוי וכיון דקי"ל דאין מביאין אלא סולת הוי שינוי ול"ש בי' א"ק נעשה סניגור וי"ל דזה באמת הטעם בכל המנחות דאינן נקחין אלא סולת והיינו דבשעת ההקדש לצורך מנחה יהי' סולת דבלא"ה א"ר להקדישו למנחה כיון דא"ק נע"ס ומעתה מובן היטב הענין לחלק בין לחה"פ לשאר מנחות לפ"מ דאיתא במדרש דכל עונשו של אדה"ר הי' שאכלה פגא והיינו משום שלא המתין עד שבת קודש דבשבת לא נאסר לו אכילת עץ הדעת ולכן בשבת א"ז קטיגור כלל כיון דבשבת לא הי' אסור אכילת עץ הדעת ולכן שפיר בלחה"פ מביאין אף מן החיטין וי"ל דזה היא הענין לחה"פ לתקן חטאו דאדה"ר מעץ הדעת ולזאת נאכל בכל שבת שאחרי סידורו להורות שממתינים כל השבוע עד שבת לאכלו ולא יאכלו אותו קודם שבת כמו שהי' דין עץ הדעת

ובזה נראה לפרש ד' רש"י ז"ל פסחים (דף ג' ע"ב) בהא דאמרי' בגמ' חד אמר הגיעני כפול שהי' בלחם הפנים וקשה דילמא הי' במנחת העומר או בשתי הלחם אמנם להנ"ל נראה דרש"י ז"ל הוכיח זה ממה שאמר אידך הגיעני כזנב הלטאה דמשום שהי' בלחם הפנים שהוא תיקון עץ הדעת כנ"ל לכן אמר לשון לגנאי מורה להיפוך ולזאת בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול ויש עוד לבאר עפ"ז כמה עניינים בדרך דרש ואכמ"ל יותר: פרשת בהר

א) בתו"כ מובא ברש"י הקדוש פ' בהר על מה דכתיב בתוה"ק וידבר ד' אל משה בהר סיני וגו' כתב בזה"ל וכי מה ענין שמיטה אצל הר סיני הכוונה דקשי' לי' לתו"כ אמאי דוקא במצות שמיטה הורה הקב"ה שאמרה לישראל בהר סיני והלא כל המצות נאמרו בהר סיני ולא נזכר בתורה שנאמרו בהר סיני ותירץ התו"כ אלא מה שמיטה נאמרו כללותיהן ופרטותיהן מסיני אף כולן נאמרו כללותיהן ופרטותיהן ודקדוקיהן מסיני עכ"ל התו"כ

והנה כוונת התו"כ בתירוצו נבאר אח"כ אמנם בעיקר קושיות התו"כ יתכן דלכן במצות שמיטה הזכירה התורה הר סיני דהנה באמת אמרו חז"ל לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן והכוונה נראה דהנה עיקר נתינת התורה לישראל להורות להם שכל חיותם הכל היא בכח התורה וזולת זאת אין להם חיות והעמדה כלל וכל עמל אדם בפרנסה היא למותר כי באמת בכח התורה משפיע השי"ת הכל רק כמאמרם ז"ל הרעותי את מעשי וקיפחתי את פרנסתי אבל באמת האדם השלם א"צ כלל כי הכל מוכן לו בכח התורה וזה הכוונה לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן היינו כמו דבמן היו הכל רואים שאינו בא ע"י יגיעתם כלל רק שע"י זכות קבלת התורה הקב"ה ממטיר להם לחם מן השמים ומכין להם פרנסתם אף במדבר בארץ לא זרועה כן צריך כל אדם להאמין שאף מה שהוא עוסק במו"מ אינו כחו ועוצם ידו רק הכל