כלי חמדה ויקרא ריח

אמנם שבתי וראיתי ברש"י מהדו"ק הנדמ"ח בש"ס דפוס ווילנא שכ' לפרש ד' הגמ' יכול אף בשאר מנחות קאי על מנחת יחיד ונראה מד' רש"י ז"ל להיפוך דאותה אינו ממעט אלא שאר מנחת יחיד אבל שאר מנחת ציבור דינם כלחה"פ דנקחין חיטין עיי"ש היטב וכן נראה מרש"י שלפנינו שכ' דשאר מנחות הן דבר מועט ואינן באות תדיר וע"כ דכוונתו על מנחת יחיד דוקא דמנחת ציבור הרי באות בכל יום עם התמידין והנסכים וכן מנ"ח של כה"ג שמקריב בכל יום וע"כ דס"ל לרש"י ז"ל דקאי רק למעט מנחת יחיד דהם אינן נקחין אלא כשהן סולת וי"ל בזה מה שקשה לכאורה על הא דתני הכא דכל המנחות אינן נקחית אלא כשהן סולת מהא דמבואר לעיל (דף ע"ו ע"א) פלוגתת ר"י וחכמים אי שיפה ובעיטה בחיטין או בבצק ועיין בגמ' דאיבעיא להו אי כוונת ר"י אף בבצק עכ"פ מבואר מהסוגי' דנלקחים כשהן חיטין דא"נ דאין נקחית מן השוק אלא סולת איך שייך שיפה ובעיטה בחיטין ולהנ"ל א"ש דהמשנה קאי על כל מנחות של ציבור שדינם כלחה"פ והא דתני בברייתא דאינה נקחית אלא סולת היינו במנחת יחיד דוקא אמנם בכ"ז נראה ברור דזה דוקא אם הפריש המעות לצורך מנחה אז אסור ליקח בהמעות חיטין למנחות כ"א סולת דבעינן דבעת ההקדש יהי' סולת כמו דמצוה לכתחילה בלחה"פ וכמו בפרה אדומה כנ"ל אבל זה ברור דאם יש לאדם חיטין מביתו או מה שלקחן מן השוק ועשאן סולת בודאי יכול להקדישם לשם מנחות ולא הקפידה תורה שצריך דוקא לקנות סולת מאדם אחר וז"ב בענין עד שלא ניתן להעלות על הכתב לולא שראיתי לרבינו הגדול בעל טורי אבן חגיגה (דף כ"ד) ד"ה שביהודה נאמנים על טהרת היין והשמן שכ' לחדש כיון דכל המנחות אינן נקחית אלא כשהן סולת אלמא שהמביא מנחה צריך ליקח מן השוק סולת דוקא ולא חיטין ומסתברא דכ"ש מיד א"א להביא מנחה מתבואות זרעו אלא א"כ קנה מן השוק דהשתא לקנות חיטין ולעשות סולת אמרת לא אלא שהוא צריך להביא לרשותו כשהיא כבר סולת כ"ש שאין רשאי להביא סולת שמתחילתן גדולי שלו הי' וברשותו גדלו עכ"ל והיא תמוה מאוד לענ"ד לומר כן שלא יכול להביא מנחות מתבואה שלו וברור הדבר דאם יהי' לאדם חיטין ועשאן סולת ויהי' מנופה כל צרכו והמומחים יאמרו שסולת יפה הוא יוכל להקדישו למנחה ואולי החנוני המוכר את הסולת והמוחזק לבקי בסולת כשירצה להביא מנחה יהי' מוכרח לקנות סולת מאחר זה דבר שאין הדעת סובלתו ועיקר נלענ"ד כמוש"כ דפירוש הגמ' על הקני' במעות של הקדש והיינו על שעת ההקדש אם צריך שיהי' סולת או יכול להיות חיטין ובזה א"ש מה שהקשה הגאון בעל טהרת הקודש ז"ל בהא דמבואר לקמן (דף פ"א ע"ב) דיכול להביא לחמי תודה מחיטי מעשר שני וקשה הא אין מביאין מנחות אלא סולת ולהנ"ל א"ש דכוונת הגמ' התם אם עשה מהם סולת ומקדשם ללחמי תודה דזה כשר בכל המנחות וז"פ והנה הר"מ ז"ל לא הביא כלל דין זה דכל המנחות אינן נקחית אלא סולת וראיתי בפנים יפות שהרגיש בזה וכתב משום דהר"מ ז"ל ס"ל דבמשנה דפליגי ר"י וחכמים בענין שיפה ובעיטה אי צריך בחיטין נראה דלא כהברייתא זו אמנם כ"כ דלפירוש רש"י ז"ל א"ש אמנם נראה דהרמב"ם ז"ל ס"ל באמת דפירוש הברייתא כפשוטו דחילוק היא בין לחה"פ ובין כל מנחת ציבור דאין סברא לומר דאותה ממעט רק קרבן יחיד דלא איירי בי' כלל ומסתברא דמנחות דכוונתו דהיינו מנחת ציבור ג"כ ממעט דאינן נקחין אלא סולת וא"כ שפיר הכריח דהברייתא אתי' כר"י אבל לחכמים דשיפה ובעיטה אף בחיטין ע"כ דכל המנחות נקחין מן החיטין כמו"ש הפנ"י ז"ל

ובדרך דרש נראה לבאר הענין ההבדל בין כל המנחות ללחה"פ דנקחת מן החיטין משא"כ בכל המנחות דאינן