כלי חמדה ויקרא רטז

שעתיד להקריב וכתב רבינו ז"ל לפרש עפ"מ שהכריח דעיקר כמ"ד דנרות לא היו קבועים במנורה והי' צריך בכל יום לסתור כל המנורה ולבנות אותה מחדש וא"כ בכל יום הי' צריך חינוך חדש ואהרן הי' המחנך את המנורה. וזה הפירוש חייך שלך גדולה משלהם שהיו מחנכין את המשכן ושלך גדולה שבמנורה צריך בכל יום חינוך חדש כיון שלאחר הסתירה בטל ממנה שם מנורה עיי"ש. והנה בד' האוה"ח הק' יש לעי' קצת כיון דכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן לא בטלה הקדושה בהסתירה כמו"ש התוס' ביומא (דף מ"ד ע"א) באד"ה בשילה וב"ע וכתבנו מזה בפ' בהעלתך

אמנם בזה בודאי צדקו ד' האוה"ח הק' דבבית שני דעבודתה מחנכתה א"כ אם אמרינן דנרות לא היו קבועין במנורה והי' סתירה ובנין בכל יום הי' צריך בכל יום חינוך חדש והי' תמיד חינוך בהדלקת המנורה ומעתה כיון שהי' חינוך בכל יום וחינוך צריך שיהי' בטהרה דוקא וא"כ שפיר הוצרך לנס גם בלילה שני'. ומעתה י"ל דהמקשן הי' ס"ל דהנס הי' באמת בכל לילה רק דהי' ס"ל דהנרות קביעי במנורה וא"כ בלילה הראשונה כבר נתחנכה המנורה ושוב הי' יכול להדליק בשמן טמא דטומאה הותרה בציבור א"כ נהי דהקב"ה רוצה בטהרה מ"מ כיון דהנס לא הי' הכרח לנו דהיינו יכולין לקיים מצות הדלקה בשמן טמא ל"ש לברך שעשה נסים לאבותינו וע"ז תרצינן נס בכל יומא איתא והיינו דהנרות לא היו קבועים במנורה והי' בכל יום חינוך חדש והי' צריך שיהי' בטהרה וזה נכון לפלפולא. ומעתה י"ל דזה כוונת המזרחי במ"ש לתרץ הקושי' דטומאה הותרה בציבור משום דשמן הוה רק מכשירין דכוונתו הוא כיון דלא היו הנרות קבועים והי' צריך בכל יום חינוך חדש ובלא זה לא הי' מנורה א"כ השמן הי' רק מכשירין שיהי' נעשה עיד"ז מנורה וזה א"ד טומאה וכן דעת מרן זצ"ל מגור דחינוך א"ד טומאה ודוקא אם יש מנורה דוחה הדלקתה טומאה אבל לעשות מנורה חדשה א"ד טומאה אמנם נראה להעיר עפי"ז דאכתי יש עצה שלא יהי' צורך לנס שיחלקו את השמן לח' חלקים עד שיהי' שמן חדש ובכל לילה ידליקו את המנורה בתחילת הערב בהשמן טהור דבזה יחנכו את המנורה כיון דעבודתה מחנכתה וכיון דאמרינן דהא דדרשינן תן לה כדי מידתה שתהי' דולקת מערב ועד בוקר אינו אלא למצוה אבל אינו מעכב ויוכל ליתן עתה מעט ויוסיף עליו אח"כ א"כ זה שנותן עתה ומדליק את המנורה הרי מקיים מצות הדלקת המנורה והוי עבודה גמורה ושוב אמרינן עבודתה מחנכתה ושוב יכול להוסיף אח"כ שמן טמא כיון דקי"ל טומאה הותרה בציבור. דדוקא א"נ דתן לה כדי מידתה מעכב א"כ בל"ז לא מקיים מצות הדלקת המנורה כלל וא"כ ל"ש לומר עבודתה מחנכתה. אמנם לפמ"ש דזה אינו מעכב נהי דזה ברור דמעכב שיהי' המנורה דולקת מערב ועד בוקר מ"מ כל מה שדולק הוא בגדר עבודה וא"כ הדלקה שהוא בתחילה מחנך את המנורה ושוב נוכל להוסיף שמן טמא כנ"ל וי"ל דבאמת כן אפשר אך זה הי' הנס שיהי' בטהרה לגמרי שהקב"ה רוצה בטהרה כמ"ש המפרשים. ומעתה נאמר שעפי"ז נתפרשו היטב ד' הב"י בתירוץ הראשון שהוא דברי הרא"מ ז"ל שחלקו את השמן לח' חלקים שאינו מובן כמוש"ל ולהנ"ל א"ש היטב דבאמת קשה הא טומאה הותרה בציבור אך שמן א"ד והיינו בתחילת הדלקה דוקא כיון שהמנורה צריכה חינוך כנ"ל אבל אם נתנו מתחילה שמן טהור ויחנכו את המנורה הרי יוכלו להוסיף אח"כ שמן טמא כיון דכבר נעשית מנורה הרי טומאה הותרה בציבור

ועפי"ז ארווחנא קו' חמורה מה שיש להקשות לשיטת הרא"מ והב"י שחלקו את השמן לח' חלקים לפ"מ שביארנו דזה מוכרח לכ"ע דאם אינה דולקת מערב ועד בוקר אינו מקיים מ"ע דמנורה א"כ איך עשו בשבת שבתוך הח' ימים כיון