כלי חמדה ויקרא רטו

דבאמת י"נ דלפי פירוש הב' אין הכרח לדין הא' שצריך ליתן כמידתה שתהי' דולקת מערב ועד בוקר ועי' במנחות (דף פ"ט ע"א) איכא דאמרי מלמעלה למטה שיערו וא"ד מלמטה למעלה שיערו וכו' מ"ד מלמעלה למטה אין עניות במקום עשירות ולכאורה אמאי לא אמרינן דפליגי בזה אי מצוה ליתן כמידתה שתהי' דולקת מערב ועד בוקר ועי' בקרן אורה שם שתמה באמת על מ"ד ממטה למעלה הא לא קיים מצות הדלקת המנורה כיון שלא נתן לה כדי מידתה אמנם העיקר נראה דמכאן מוכח כמו"ש הרא"מ ז"ל בביאורו על הסמ"ג הלכות חנוכה לתרץ הקושי' המפורסמת למה אנו עושין חנוכה ח' ימים הא בלילה הראשונה הי' שמן ותירץ דחלקו אותו לח' חלקים להדליק בכל לילה קצת והא דכתיב מערב ועד בוקר היינו רק למצוה וכ"כ הב"י ז"ל בת' הא' והנה ראיתי להגאון בעל מועדי ד' על הסמ"ג ז"ל שהבין בכוונת המזרחי דכל המצוה שיהי' דולק מערב ועד בוקר אינו אלא למצוה מן המובחר לקיים המצוה אם דולק מקצת בכל לילה והכריח זה משום דאל"כ אין תירוצו מובן איך הי' מותר לחלוק את השמן לח' לילות אך באמת ברור הדבר שאין זה כוונת הרא"מ ז"ל וא"א לומר כן כיון דמפורש בתורה שהמצוה שיהי' דולק מערב ועד בוקר איך אפ"ל דאינו מערב וראי' לזה שגם דעת הרא"מ ז"ל כן כדברינו דא"נ דס"ל דמקיים המצוה במקצת הלילה א"כ מה הקשה על צורך הנס הא טומאה הותרה בציבור וצריך לדחוק דשמן טומאה לא הותר דהוי מכשירין שתמהו עליו בזה אמאי ל"כ בפשיטות כיון דלקיים עיקר המצוה הי' מספיק שמן לכל הלילות א"כ נהי דהמצוה מן המובחר שיהי' דולק מערב ועד בוקר מ"מ י"ל דזה לא דחי טומאה כיון דאינו מעכב א"ו דס"ל להרא"מ ז"ל דאינו מקיים המצוה אלא אם דולק מערב ועד בוקר אמנם מ"ש דמערב ועד בוקר הוא רק למצוה הכוונה ע"ז דדרשינן תן לה כדי מידתה שתהי' דולקת והולכת מערב ועד בוקר זה הוא רק למצוה אבל אינו מעכב אם נותן בה עתה קצת שמן ואח"כ כשרואה שמתחיל לכבות מוסיף עוד שמן ולכן חלקוהו לח' חלקים אך עדיין אינו מתורץ בזה ד' הרא"מ ז"ל כיון דמצוה הוא לכתחילה ליתן השמן בב"א אמאי לא עשו כן ודוחק לומר דחשבו אולי יהי' נס ויהי' דולק כל הלילה וכיון שידעו שיהיו מוכרחים אח"כ להוסיף השמן הנשאר אמאי לא עשו כן מיד

אמנם מה שנראה להעיר בדבר חדש עפ"ד של הרא"מ ז"ל וית' בזה גם מה שכ' דשמן אינו דוחה טומאה מפני שהיא רק מכשירין שאינו מובן מה נפ"מ בין שאר ק"צ לשמנים טמאים דמנורה ונקדים בזה לבאר ד' הגמ' בסוגי' דכבתה דאמרינן בגמ' בלילה הראשונה מברך ג' מכאן ואילך מברך ב' ומקשינן מה ממעט ותרצינן דממעט זמן ומקשינן ונמעיט נס ותרצינן נס כל יומא איתא ותמי' דקארי לה מאי קארי לה אטו לא ידע המקשה דנס כל יומא איתא ונראה דהנה הרא"מ ז"ל הקשה דלמה הי' צריך לנס הא טומאה הותרה בציבור ותי' המפרשים דהקב"ה רצה בטהרה אמנם בשם מרנא הגאוה"ק בעל חידושי הרי"ם זצ"ל שמעתי שאמר כיון שהי' מנורה חדשה וקי"ל דעבודתה מחנכתה א"כ הי' בזה מצות חינוך המנורה ול"ש שיהי' בטומאה דנהי דטומאה הותרה בציבור אבל לחנך את המנורה בטומאה זה אין סברא ולכן הי צורך הנס אך לכאורה קשה דתי' זה מספיק לילה ראשונה שאז נתחנכה המנורה והי' צורך הנס אבל שאר לילות מאי איכא למימר וצ"ל כיון דהתחיל הנס שוב לא פסק והקב"ה רצה בטהרה אמנם י"ל תי' אחר ג"כ עפמ"ש האור החיים הק' בפ' בהעלתך לפרש ד' רז"ל במה שאמר הקב"ה לאהרן חייך שלך גדולה משלהם שאתה עומד ומטיב את הנרות ותמי' מה זה שהניח הקב"ה דעתו של אהרן במנורה יותר מכל הקרבנות