כלי חמדה ויקרא ריג

תחלת היום והלילה כפי השתנות האורך בגלילות מתחלפות ועם זה היתה השבת הראשונה משוערת כפי איזהו אורך ביחוד בהכרח מ"מ תהי' תחילת השבת וסופה בכל אחד מהגלילות ליושביו כפי התחלת היום והלילה בגליל ההיא עכ"ל. אמנם על שבת בראשית א"ז רבותא כיון דהוא מקדושת הקב"ה שהוא למעלה מזמן בודאי מאיר קדושת שבת בכ"מ לאחר ששה הקיפום כמבואר בזה באורך בת' רדב"ז ח"א סי' ע"ו אמנם על יוה"כ וימים טובים כיון דב"ד הוא דמקדשי לי' שפיר יפול הספק לכאורה אלו תלי' בא"י ששם מעברין השנים ומקדשין החדשים ולכן אמר קרא שבת היא לד' בכל מושבותיכם דהיינו אפי' ביוה"כ שהוא מכח קדושת ב"ד מ"מ יוה"כ הוא בכ"מ שהיא שם עשירי בתשרי וכן בכל המועדות וכ"כ הרדב"ז שם בסו"ד והרב מלאדי זצ"ל בש"ע סי' א' ס"ח בקו"א עיי"ש ולפי דברי הגר"א ז"ל מפורש זה בתורה בקרא הנ"ל דקדושת יוה"כ לד' הוא לפי כל מושבותיכם וכמו"ש הספורנו וי"ל יותר א"נ דקאי לענין יוה"כ עפ"מ שחקר הגאון בעל בית אפרים ז"ל בהקדמה לספרו ח' או"ח בהא דקי"ל אתם שוגגין וכו' ור"ג גזר על ר"י שיבוא אליו במקלו ותרמילו ביוה"כ שחל להיות בחשבונו אע"ג שר"ג טעה בקה"ח ויוה"כ האמתי הי' צריך להיות בחשבונו של ר"י מה היא בשמים לענין יום כפרה וסליחה אם הוא באותו יום שקידש ר"ג או ביום שאחריו כחשבון האמתי שהי' החודש מעובר ויוה"כ הוא ביום שאחריו

והנה בח' לר"ה (דף כ"א) כתבנו על הא דאיתא שם בגמ' רבא הוה רגיל דיתיב בתעניתא תרי יומי זימנא חדא אישתכח כוותי' והקשו האחרונים לפ"מ דמבואר במס' תענית (דף כ"א ע"ב) רבא שלחו לי' שלמא מן שמיא בכל ערב יוה"כ א"כ איך הי' לו ספק אימתי יוה"כ ואין לומר שלא רצה לסמוך ע"ז דתורה לאו בשמים הוא זה דוחק כיון דרוב פעמים אין אלול מעובר והבת קול משמים בא רק לברר בכה"ג יש לסמוך על בת קול ונראה מכאן לפשוט ספיקו של הגז"ל ונאמר דבשמים יוה"כ היא כפ"מ שצריך להיות באמת ולא כפ"מ שטעו הב"ד דאע"ג דאמרינן אתם אפי' שוגגין היינו רק לדונו יוה"כ בארץ אבל לא לענין יום הדין בשמים א"כ שפיר הי' חושש רבא אע"ג דשלחו לו שלמא משמים ומורה דהיום ערב יוה"כ מ"מ דילמא הב"ד לא קדשו את החודש בזמנו מחמת איזה טעות שהי' חושבים שהעדים משקרים וכיו"ב וא"כ בשמים מחר הוא יום הדין לכן שלחו לי' היום שלמא אבל באמת בארץ ערב יוה"כ הוא מחר והארכנו הרבה בזה

אמנם עיקר נראה שאינו כן ולא מיבעי' בכה"ג שאין כאן חשש אלא שהב"ד לא קדשו את החודש בזמנו בודאי החודש מעובר אף בשמים דבזמנו צריך לכ"ע קידוש ב"ד ואי איתא לחקירת הגאון בעל בית אפרים ז"ל היינו רק כמעשה דר"ג דהקידוש הי' בטעות ובאמת צריך החודש להתעבר וזה אפי' א"נ דבשמים יוה"כ ביום שאחריו אינו מתורץ הקושי' הנ"ל דהכא ל"ש חשש זה אלא להיפך דילמא הב"ד לא קדשו את החודש וא"כ שפיר ראי' מזה דשדרי לי' שלמא משמיא דהב"ד קדשו את החודש וע"כ צ"ל דרבא התחיל לנהוג כן מקודם דשדרי לי' שלמא מן שמיא ואח"כ אע"ג שהי' לו בירור שוב לא רצה לשנות מנהגו הקודם שלא להחזיק גדולה לעצמו ובאמת נראה עיקר דאפי' בקידש בטעות כמעשה דר"ג ג"כ יום הדין בשמים ביום שמקדשין ב"ד את החודש כיון שהתורה נתנה לב"ד ממילא הכל בשמים מתנהג עפ"י תורה וכ"נ שם דעת הג' בית אפרים ז"ל לעיקר וי"ל דזה פירוש הקרא שבת הוא לד' היינו יוה"כ לד' היא ג"כ לפי כל מושבותיכם לפי קידוש הב"ד דלמטה כן הוא בשמים ג"כ וי"ל עוד עפ"מ שמבואר בתוס' ר"ה (דף כ"א ע"א) בד"ה לוי איקלע במערבא דאפי' אם הב"ד