כלי חמדה ויקרא ריב

ז"ל על התורה בפ' בא דפסח מצרים לא הי' אסורין במלאכה כלל ולא הי' לו דין יו"ט כלל א"כ אע"ג שנאמר לפה"ד אבל א"ד למצה דהוי עשה דלפה"ד עיי"ש ושפיר אמרינן דאין בכחה של דחי' ל"ת דלאחה"ד וה"ה שריפת נותר דהי' נוהג גם בפסח מצרים הוי בכלל עשה דלפה"ד משא"כ ל"ת דיו"ט אע"ג שנאמר במצרים מ"מ כיון דלא הי' נוהג לפני הדיבור הוי ל"ת דלאחה"ד וא"כ הדרא ק"ל הא אין עשה דלפני הדיבור דול"ת דלאחר הדיבור אך גמ' דילן לשיטתם דעשה דקודם הדיבור אלים ושפיר צריך קרא דאין עשה דשריפת נותר דול"ת דיו"ט אמנם ר' ישמעאל ס"ל כהירושלמי דעשה דקוה"ד א"ד ל"ת דלאחה"ד לכן שפיר אמר דעל יו"ט ל"צ קרא כיון דמלאכה הוא ממילא ידעינן דאסור ביו"ט דאין עשה דקודה"ד דול"ת דלאחה"ד כיון דיו"ט לא הי' נוהג קודם הדיבור והא דצריך קרא היינו כשחל ט"ז בשבת דהו"א דידחה שבת דעל שבת א"ל דהוי עשה דלפה"ד דגם שבת הי' קודם הדיבור דשבת במרה נצטוו ושפיר צריך קרא דא"ד שבת ונכון לפלפולא

אמנם בעיקר הדבר כתבנו בספרי דרך חיים סי' ט"ו להיפוך ולהשוות עפי"ז דברי הבבלי והירושלמי דמה דאמרינן בגמ' דלפני הדיבור חמיר היינו מה שהי' נוהג לפני הדיבור בפועל ומה דאמרינן דלפני הדיבור קיל היינו מה שנאמר לפני הדיבור ולא הי' נוהג לפה"ד זה קיל כיון דנאמר לפנה"ד על לאחר הדיבור ואז לא הי' לו מקום בפועל קיל וא"ד ל"ת דלאחר הדיבור ובזה יש לבאר ד' התוס' שכ' לבאר ד' הירושלמי דלכן לא אמרינן עדול"ת משום דאין עשה דקוה"ד דול"ת דלאחה"ד דנראה דילפינן מקרא דבערב תאכלו מצות לקבעו חובה אפי' בזה"ז אפי' בלא פסח מ"מ במצרים לא הי' נוהג מצות אכילת מצה כ"א עם הפסח אבל אכילת מצה בפני עצמה שהיא זכר ליצ"מ בשביל שלא יכלו להתמהמה עד שהחמיץ מצוה זו לא היתה במצרים ואע"פ שנאמרה במצרים נאמרה רק לדורות ומעתה לפמ"ש הרא"ש ז"ל דמרור א"צ כזית משום דיאכלוהו קאי על פסח א"כ ה"ה מצה שעם הפסח ל"צ כזית מה"ט ועי' בקונטרסי תורה אור אות כ"ט מ"ש בזה והא דצריך אכילה במצה היינו מצד קראי אחריני דשבעת ימים תאכלו מצות וכן בערב תאכלו מצות וזה אע"ג שנאמר במצרים מ"מ נאמר רק לדורות א"כ הוי קיל כיון דנאמר לפה"ד שינהג לאתה"ד ולכן א"ד ל"ת דחדש והא דאמרינן בגמ' דילן דמה לפסח ומילה ותמיד שכן ישנו לפה"ד היינו משום שנהגו לפני הדיבור בפועל וזה נכון מאוד וקרוב לאמת להשוות ש"ס דילן עם הירושלמי. א"כ לפי"ז נסתרו ד' בני שיחי' דאדרבא כיון דל"ת דיו"ט הנאמר בפסח מצרים לא נאמר לשעתו כלל רק על לאחר הדיבור א"כ הוי בגדר קיל ושוב אמרינן עדל"ת ובפרט דהעשה היתה נוהגת בפועל גם קודם הדיבור ויש עוד להאריך בזה אך אכ"מ רק להשתשע אותך באהבים הארכנו בזה קצת והי' זה שלום וברכה מרובה כאו"נ

ח) ובעיקר הענין דפשיטא להו לחכז"ל שהכוונה בקרא על שבת בראשית והזכירו אצל מועדות ראיתי בשם הגר"א מווילנא ז"ל שכ' לפרש הקרא דמיירי לגמרי בענין המועדות האמורות להלן אמנם כאן הזכירם דרך כלל ואמר ששת ימים תעשה מלאכה ואמר ששת ימים קאי על ששת ימים טובים שמותר בהם מלאכת אוכל נפש והיינו שני ימים דפסח ושני ימים דחג ויום א' דעצרת ויום א' דר"ה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש כל מלאכה ל"ת קאי על יוה"כ שנקרא שבת שבתון כיון דאסור בעינוי ובמלאכה ואח"כ אומר אותם עוד הפעם דרך פרט ולא מיירי כאן משבת כלל א"ד ז"ל. ועפי"ז י"ל פירוש הקרא שבת היא לד' בכל מושבותיכם שלכאורה צריך הבנה ועי' בספורנו שכ' בזה"ל הוא היוצר אור ובורא חושך קובע אותה בכל מושבותיכם ואע"פ שתשתנה