כלי חמדה ויקרא ריא

חייבות לגמרי לזאת אין מקום לד' האור חדש כלל

אמנם מה שנראה לענ"ד לבאר דברי המכילתא עפ"ד האו"ח הנ"ל דר"י לשיטתו דס"ל דנותר שלבז"מ נשרף בלילה ג"כ ומעתה נאמר דכוונת ר"י הוא כך דהנה באמת הקשה הרשב"א ז"ל בשבת (דף כ"ד) דלמה לי קרא דאין שריפת קדשים דוחה שבת ויו"ט הא אפשר לקיים ב' למחר ותי' בשם הרמב"ן ז"ל דהיכא דא"א לקיים המצוה בזמן החיוב הוי בגדר א"א לקיים ב' עיי"ש שהאריך בזה בראיות מבנין ביהמ"ק ומשריפת בת כהן וכתבנו מזה בח' שם ואכ"מ. אך כבר תמהו עליו מגמרא ערוכה דמנחות (דף ע"ב) דמבואר בגמרא אמר ר"ש בא וראה כמה חביבא מצוה בשעתא שהקטר חלבים ואברים כשרין כל הלילה ואין ממתינין להם עד שתחשך ואסיקנא שם דז"ד בהקטר חו"א משום שכבר דחתה שחיטה את השבת הא בלא"ה הו"א דלא דחי שבת משום דאפשר לקיים המצוה בלילה. אך נראה שכוונת הרמב"ן ז"ל דבאמת זה כלל הוא דאם א"א לקיים המצוה בזמן החיוב אע"ג דיכול לקיים למחר הוי בגדר א"א לקיים ב' אמנם בהקטר חו"א כיון דאפשר לקיים בלילה וידוע דבקדשים היום הולך אחר הלילה וא"כ הוי בלילה זמן החיוב ורק מצות זריזין הוא ביום וזה שפיר א"ד א"ל דחביבא מצוה בשעתא וכבר דחתה שחיטה את השבת. ומעתה יוצא לנו מדברינו דבאמת אם אי אפשר לקיים המצוה בכל הזמן הראשון של החיוב מצוה הוי בגדר א"א לקיים ב' ודוחה שבת רק בהקטר חו"א צריך לבוא לכבר דחתה שחיטה משום דלילה ויום אחד הוא בקדשים ומצי אפשר לקיים המצוה באותו זמן וא"כ י"ל דזה כוונת ר"י דא"צ קרא דעד בוקר דאינו דוחה יו"ט דבלא"ה ידעינן דא"ד יו"ט דא"נ דדוחה יו"ט הרי בלילה שוב לאחר זמנו וא"כ שוב מצי למשרף אותו בלילה דנותר שלא בזמנו נשרף בלילה וכיון דמצי לשרפו בלילה ממילא א"ד יו"ט דהוי בגדר אפשר לקיים ב' כיון דבקדשים היום הולך אחר הלילה א"כ הו"ל כאלו מצי למעבד השתא בלי דחוי' והכא ל"ש שכבר דחתה [וא"ל כיון דאמרת דלילה ויום חדא הוא א"כ הו"ל כמו בזמנו ושוב אינו נשרף בלילה ז"א דפשיטא דלענין זה דינו כשלא בזמנו והא דאמרי' דבזמנו אינו נשרף אלא ביום היינו בתחילת זמן דנותר כגון שלמים בליל ב' וכן לפי האמת דא"ד יו"ט דהוי זמנו בלילה אבל אחר שכבר התחיל הזמן ביום שוב נשרף בלילה לר"י וז"ב] אמנם הא דצריך קרא דעד בוקר היינו כשחל ט"ז בשבת א"כ אפי' א"נ דדוחה יו"ט ג"כ א"א לשרפו בלילה משום דבלילה היא שבת וא"כ שוב לא הוי בגדר אפשר לקיים ב' וא"כ הו"א דידחה יו"ט לכן צריך קרא דעד בוקר דאפי' כשחל ט"ז בשבת אינו דוחה יו"ט ואינו נשרף אלא עד י"ז וזה נכון מאוד בביאור ד' המכילתא. ועי' בגמ' דילן פסחים (דף פ"ג ע"ב) דג"כ קושית הגמרא על המשנה דחל ט"ז בשבת אמאי אינו דוחה וברש"י ז"ל אמאי אינו דוחה יו"ט עיי"ש וכבר נתקשו בזה המחברים ולהנ"ל א"ש דמיו"ט לחודא לא קשה כיון דא"נ דדוחה ממילא לא דחי כיון דאפשר בלילה הוי אפשר לקיים ב' משא"כ כשחל ט"ז להיות בשבת שפיר קשה דידחה יו"ט ויש לבאר עפ"ז כמה עניינים ואכ"מ [ולא נעלם ממני דברי הרמב"ן עצמן בחידושי שבת (דף כ"ד) שהביא ד' הגמ' דהקטר חו"א לראי' לזה דלא מיקרי אפשר לקיים ב' היכא דמחוס"ז ונראה שאין כוונתו כמו שכתבנו בהבנת דבריו ז"ל אך כ"כ במק"א לפרש דה"ק באופן שכתבנו בפנים]

ובני היקר כ"מ ישראל נתן שיחי' אמר לפרש ד' המכילתא עפ"מ שהקשו המפרשים האיך ס"ד דעשה דשריפת נותר ידחה ל"ת דיו"ט הא הוי עשה דלפני הדבור וכ"כ הירושלמי דאין עשה דלה"ד ול"ת דדלאחר הדיבור וא"ל דגם יו"ט הוי עשה דלפה"ד ז"א לפ"מ דמבואר ברע"ב