כלי חמדה ויקרא רי

נעשה נותר אלא בלילה כדין כל שלמים ולמחרת בבוקר חל עליו חיוב שריפה מצד נותר דשלמים ג"כ. ומעתה א"ש מאוד דברי ר' ישמעאל שלא צריך קרא על יו"ט דבלא"ה לא הי' דוחה יו"ט כיון דאין עדול"ת ועשה דיו"ט אמנם הא דצריך קרא היינו אם חל ט"ז בשבת דהו"א דידחה שבת דאע"ג דאין עדול"ת ועשה מ"מ כ"כ הריטב"א ז"ל דתרין עשין דוחין ל"ת ועשה וא"כ בשבת דאיכא תרין עשין מצד פסח ומצד קדשים וא"כ הו"א דידחה שבת לכן צריך קרא דא"ד שבת וזה נכון מאוד לדעת הלח"מ ז"ל שמוכרח מדעתו אע"ג דקק"ל זמן אכילתן אינו אלא ליום ולילה מ"מ נותר אינו נעשה אלא לשני ימים ולילה אחד וא"כ ה"ה בפסח דיש בו קדושת קק"ל ג"כ א"כ נהי דמצד פסח נעשה נותר בבוקר מ"מ מצד קדושת קדשים שבו אינו נעשה נותר אלא לשני ימים ולילה אחד א"כ בשבת איכא תרין עשין והו"א דידחה שבת

אמנם כן לקושטא דמילתא כ"כ בחידושנו שם שד' הלח"מ ז"ל א"א להעמידן דהרי מבואר בר"מ ז"ל פח"י הלכה ט' מהלכות פסוהמ"ק דכל מצות עשה דנותר בקדשים ילפינן מהעשה דפסח דכתיב והנותר ממנו עד בוקר באש תשרפו ע"ש היטב דמבואר דהלאו דנותר ילפי' לכל הקדשים מלחמי תודה דכתיב בי' לא תותירו ממנו עד בוקר והיינו מקרא דפ' אמור ועי' זבחים (דף ל"ו) ובשטמ"ק שם אות כ"ד והבן והעשה דשריפת נותר ילפי' מהעשה דפסח וא"כ מבואר דבכל הקדשים אפי' קק"ל שזמנם ליום ולילה נעשין נותר מיד בבוקר אך בכ"ז העליתי הד' על הספר כי עיקר ההערה לענ"ד דבפסח יש שני מיני נותר דפסח ודקדשים ניתן להאמר ויש להאריך עוד בכ"ז ואכ"מ

והנה ראיתי להגאון בעל אור חדש ז"ל שכ' לת' ד' המכילתא לר"י לשיטתו דס"ל דנותר שלא בזמנו נשרף בלילה אמנם בזמנו אינו נשרף אלא ביום מעתה י"ל בכונת ר"י דעל יו"ט ל"צ קרא כיון דאין עשה דוחה לתו"ע וא"ל דהא אפשר ע"י נשים דאינן מוזהרות בעשה דיו"ט ז"א דהא גם על עשה דשריפת נותר אינם מצוות כיון דהוי מצ"ע שהזמ"ג דאינו נוהג בלילה אך ז"ד ביו"ט דהוי זמנו ואינו נוהג בלילה שפיר הוי מ"ע שהזמ"ג משא"כ בשבת שחל בט"ז שפיר הו"א דידחה ע"י נשים דליכא עשה דשבתון ועל עשה דשריפת נותר מצוות כיון דכבר הוא שלב"ז נוהג גם בלילה את"ד

אך יש לדחות עפמ"ש במק"א דנראה פשוט דאפי' א"נ דביו"ט אין נשים נכללות בעשה דשבתון מ"מ בשבת נכללות בעשה ג"כ דבכל עניני שבת איתקשו נשים לאנשים וא"כ נסתרו דבריו אמנם יפה אמר בני היקר הב' המופלא ושנון זי"ר כ"מ ישראל נתן נ"י שי"ל בסגנון הנ"ל בפשיטות עפ"ד השטמק"ב דכמו דקיי"ל דלאו שא"ש בכל קיל ה"ה עשה שא"ש בכל קיל וא"ד ל"ת וא"כ י"ל דכונת ר"י דעל יו"ט ל"צ קרא כיון דשריפת נותר בזמנו הוי מצ"ע שהזמ"ג דא"נ בנשים א"כ הוי עשה שא"ש כל וא"ד ל"ת משא"כ שבת שפיר הו"א דדחי כיון דבשבת הוי שלב"ז ושוב גם נשים חייבות והוי אשה ששוה בכל ואמרינן עדול"ת ויפה אמר בזה

אמנם ד' האו"ח ז"ל לא נהירין בזה כיון דבתחילת חיובא של העשה הוי מצ"ע שהזמ"ג וא"נ בנשים אין סברא לומר דאח"כ חל חיובא על הנשים ג"כ כיון דבשעת התחלת החיוב אינו חל החיוב על הנשים ל"ש לחייב אותם שלא בזמנו ויש מקום לומר להיפך ג"כ כיון דכללא הוא דבזמנו אינו נשרף בלילה א"כ חל חיוב המצוה מיד בבוקר ומאז שוב נשרף בלילה ג"כ כיון דלילה שאח"כ הוי שלבז"מ ונשרף בלילה א"כ מתחילת חיוב המצוה בפועל אינו זמ"ג ושוב גם ביו"ט נשים חייבות. יהי' איך שיהי' אינו נראה לחלק המצוה ולומר דבזמנו אין נשים חייבות בה ולאח"ז חייבות בה וברור הדבר דא"נ דנשים פטורות לגמרי פטורות ממצ"ע זו וא"נ דחייבות ה"ה