כלי חמדה ויקרא רט

לכאו' מקלקל הוא ז"א דהוי מתקן גמור שבא להציל עצמו ממלקות דנותר וא"כ פשיטא דהוי מלאכה וא"ד יו"ט אך צריך קרא שאם חל ט"ז להיות בשבת שאינו דוחה שבת דא"ל קרא הו"א שדוחה שבת שאין לומר דהוי תיקון משום שמציל א"ע ממלקות ז"א דא"נ דהוי תיקון והוי מלאכת מחשבת הרי יתחייב מיתה מצד חילול שבת וא"כ לא הוי תיקון כלל ושוב אין כאן מלאכה כלל ואע"ג דחוזר חלילה דאם א"ח מיתה מצד שבת שוב הוי תיקון ושוב א"ד מ"מ צריך קרא דא"ל קרא הו"א שאינו ח"מ מצד חילול שבת כיון שא"א להחליט שהוי חילול שבת וקמ"ל קרא שא"ד שבת וח"מ מצד שבת דהוי תיקון גמור מצד המצוה אע"ג דהמצוה באה בעבירה וה"ה שריפת בת כהן הוי רק תיקון מצד המצוה כמו שמוכרח לר"ש דיליף מהתם דמקלקל בהבערה חייב ובאמת כ"כ התוס' שבת שם דא"ל דהמצוה הוי תיקון לא הי' חייב על בישל פתילה ג"כ כיון דהוי לצורך קלקול ועיי"ש בת' הרשב"א ז"ל שתמה באמת מבישל פתילה נראה שלא ניחא לי' שיטת התוס'. וכ"כ בזה במק"א ואכ"מ ודו"ק היטב בכל זה כי הוא נכון בביאור ד' המכילתא ע"ד פלפול

ומה שיש עוד לומר בביאור ד' המכילתא עפמ"ש בח' על הר"מ ז"ל הלכות חגיגה לבאר ד' הרב לחם משנה שכתב לתרץ דעת הר"מ ז"ל דפסק שם פ"ב הלכה י"ב דאין מביאין לחמי תודה בע"פ מפני החמץ שבה ואם הביא יוצא בהן משום שמחה ותמה המר"י קורקס ז"ל מובא בכ"מ שם הא תודה אינה נאכלת אלא ליום ולילה וא"כ איך משכח"ל שיוצא בזה ידי שמחה שאינה נוהגת אלא ביום וכתב בלח"מ ז"ל שדעת רבינו ז"ל דהא דאיפסלא בלינה היינו רק כשאינו מלינה לצורך מצוה אחרת אבל כשמלינה לצורך מצוה לא איפסלא בלינה והכריח זה מר' יוסף דעלה בדעתו דהא דאמרינן דיוצא בחגיגת י"ד ידי שמחה היינו כששחטו בערב פסח וקשה וכי נעלם ממנו קושית הגמ' הא איפסלא בלינה וע"כ כדאמרן אתד"ק

והנה לכאורה הד' תמוהין מאוד הא ברור הדבר דבתודה וכן בשלמי חגיגה לבן תימא דדינו כפסח הוי בבוקר נותר ואיך שייך לומר בזה דלא נפסלו בלינה הא הוי נותר כמו חטאת ואשם לאחר זמן אכילתו וטעון שריפה. וכתבתי די"ל לחומר הנושא דהלח"מ ס"ל כיון דבתודה לא כתיב חיוב שריפה דנותר אלא הלאו דלא יניחו ממנו עד בוקר וכן בפ' אמור לא תותירו ממנו עד בוקר וכיון דדין תודה כדין שלמים שנאכל לבעלים אלא שהחמירה בו תורה שלא יניח ממנו עד בוקר אין זה פסול נותר אלא פסול לינה והיכא דמניחו למצוה לא יפסול בלינה ואינו נעשה נותר אלא בשני ימים ולילה אחד כמו שלמים כיון דבעצם הוא קדשים קלים כמו שלמים וכן שלמי חגיגה לבן תימא אף דדינו כפסח לענין זמן אכילתו מ"מ לענין נותר אינו נעשה נותר אלא בזמן שלמים. היוצא לנו מזה שלדעת הלח"מ ז"ל בשיטת הר"מ ז"ל צ"ל דבקק"ל אפי' אלו שזמן אכילתו ליום ולילה מ"מ אינן נעשין נותר קודם לשני ימים ולילה אחד ומקודם הוי רק פסול וי"ל דאם מלין למצוה אינו נפסל וזה מוכרח בדעתו ז"ל

ומעתה נראה לענ"ד שבפסח עצמו שברור הדבר שיש בו שתי קדושות קדושת קדשים וקדושת פסח והאוכלו מקיים ב' מצות וכן המותירו עובר בב' לאוין לאו דפסח ולאו דקדשים וכ"כ המנ"ח עיי"ש נהי דזה ברור דבבוקר ביו"ט ליכא אלא מצוה אחת שריפת נותר דפסח כיון דמצד קדשים ה"ה קדשים קלים ואינו נעשה נותר אלא לב' ימים ולילה אחד מ"מ למחרת יש בו שני מצות שריפה מצ"ע דשריפת נותר דפסח ומצ"ע דשריפת נותר דשלמים כיון דפסח הוא קק"ל ויש בו קדושת שלמים אלא שהתורה החמירה בו ונתנה זמנו ללילה בלבד ובבוקר נעשה נותר היינו רק מצד פסח אבל מצד שלמים אינו