כלי חמדה ויקרא כא

מצוה בשעתה דוחה יו"ט וראי' מהא דהקטר חלבים ואימורין דוחה שבת אע"ג דכשרין כל הלילה. ותמהו עליו הא הגמ' במנחות דחה זה משום דשאני התם שכבר דחתה שחיטה את השבת. ולהנ"ל י"ל דהנה לכאו' צריך להבין הפירוש במה דאמרינן שכבר דחתה שחיטה את השבת מאי ראי' משחיטה כיון דא"א באופן אחר לכן נראה דר"א בר"ש לשיטתו דבוודאי ס"ל כשיטת ר"ש דמקלקל בחבורה חייב וא"כ בכל שחיטה איכא חילול שבת בתחילת שחיטה מה שאפשר בע"ש ואעפי"כ דוחה שבת וא"כ ה"ה הקטר חלבים ואימורין אע"ג דאפשר במוצ"ש דוחה שבת משום חביבא מצוה בשעתה וזהו הפירוש שכבר דחתה שחיטה את השבת ומעתה ז"ד בשבת אבל ביו"ט דבתחילת שחיטה ליכא חילול שבת א"כ ל"ש שכבר דחתה שחיטה וע"כ הא דהקטר חו"א דוחה יו"ט היינו משום חביבא מצוה בשעתה וצדקו ד' הרשב"א ז"ל. ואם כי אין לבנות יסוד עפ"ד המאירי ביצה שדה"ק תמוהין וכמו"ש לעיל בפרשת בשלח מ"מ עיקר הדברים בשיטת רש"י והרשב"א ז"ל נכונים המה די"ל דלהלכה דקיי"ל מקלקל בחבורה פטור לא הוי חילול שבת בתחילת שחיטה כמו"ש הר"ן ז"ל ומודה רש"י ז"ל דאין חיוב לזר משום שבת וכן ל"ש בזה שכבר דחתה שחיטה את השבת כיון דאין למידין אפשר משאי אפשר ודו"ק היטב בכ"ז

ו) בר"מ ז"ל פ"ב ממעילה הלכה ו' כתב בזה"ל חטאת בהמה ואשם וכו' מועלין בכולן עד שיזרק הדם נזרק הדם מועלין באימוריהן וכו' וכן חטאת העוף מועלין בה משהוקדשה עד שיזה דמה. הוזה דמה א"ב מעילה "אבל אסור ליהנות במוראתה ונוצתה". והנהנה בהן אחר הזייה לא מעל עכ"ל. וכתב מרן הכ"מ ז"ל ומ"ש אבל אסור ליהנות במוראתה ונוצתה בסוף תמורה עולת העוף שנתחמצה דמה מוראתה ונוצה שלה יצאו מידי מעילה ואסיקנא דמ"מ אסורין בהנאה משום דנקברים הם כדאמרינן בפ"ק דיומא נבלעים במקומם. וכל הנקברים אפרן אסור עכ"ל. וכתב לי ע"ז כבוד ידידי הגאון העילוי המפואר מוהר"ח העללער שיחי' מווארשא בזה"ל. תמהני מאוד על מרן הכ"מ ז"ל שלמד דין חטאת העוף מעולת העוף והרי מבואר בתורת כהנים (פרשה ז' פרק ט'). והשליך אותה. כשירה לא פסולה. אותה לא חטאת העוף. אותה. אותה בהשלכה. ואין עולת בהמה בהשלכה עכ"ל. וא"כ ממעט מקרא דאותה דבחטאת העוף אין המוראה והנוצה בכלל השלכה וא"כ מהכ"ת שיהי' אסור בהנאה ועיין במשנה זבחים (דף ס"ד ע"ב) דחטאת העוף אין למזבח אלא דמה וכולה לכהנים אמנם בעולת העוף מבואר במשנה שאחר זו דצריך להסיר המוראה והנוצה עיי"ש. נראה מבואר דבחטאת העוף גם המוראה והנוצה לכהנים וא"צ השלכה. ועיין במנחות (דף ע"ד ע"ב) במתני' מנחת כהנים וכו' למזבח ואין בהן לכהנים. ובזה יפה כח המזבח מכח הכהנים. שתה"ל ולחה"פ נאכלין לכהנים וא"ב למזבח ובזה יפה כח הכהנים מכח המזבח. ומקשינן בגמרא על הרישא דאמרת בהו ובזה יפה כח המזבח מכח הכהנים. ותו ליכא והא איכא עולה. ותרצינן עורה לכהנים ומקשינן עוד והא איכא עולת העוף ותרצינן הא איכא מוראה ונוצה ואע"ג דמוראה ונוצה אינן לכהנים ע"כ צ"ל כיון דאינן כולה למזבח לא הוי בכלל יפה כח של מזבח כיון דיש בהם דבר שאינו למזבח אע"ג דאסור בהנאה לכהנים ג"כ. ולפי"ז קשה מה מקשה בגמרא אח"כ אסיפא דקתני בהן דבזה יפה כח הכהנים מכח המזבח ותו ליכא והא איכא חטאת העוף ותרצינן איכא דמה ואמאי לא תרצינן ג"כ איכא מוראה ונוצה דאינן לכהנים. וא"כ אינו יפה כח הכהנים וזה ממש דומה בדומה להא דאמרי' לעיל בעולת העוף דלא הוי בכלל כח מזבח יפה משום דאיכא מוראה ונוצה שאסור לכהנים א"כ ה"ה הכא מה מקשה מחטאת