כלי חמדה ויקרא רח

הוא ואע"ג דנאמר ביו"ט כל מלאכה לא יעשה בהם אפי' ע"י נכרי היינו רק קודם מתן תורה דהי' להם דיני ב"נ ויש שליחות כמ"ש הג' בפנים יפות ז"ל אבל לאחר מ"ת אין להחמיר בשום אופן ביו"ט יותר משבת

ומה שנראה לענ"ד דרך פלפול לת' המכילתא עפ"מ שהעירותי במק"א דבשריפת נותר לכאו' ליכא מלאכה כלל כיון דהוי מקלקל בהבערה וא"ל דהוי תיקן מצוה ז"א כיון דזה דאמרינן דתיקן מצוה הוי תיקן לא נשמע אלא ממילה (דמשריפת בת כהן א"ר כלל כיון דאיכא בישל פתילה וזה הוי תיקן בפ"ע כמו"ש רש"י ז"ל להדיא בשבת (דף ק"ו ע"א) בד"ה מ"ל בישל פתילה עיי"ש) וא"כ דילמא מצ"ע מוכרחת כמו מילה הוי בכלל תיקן גברא כיון דא"א בלא"ה משא"כ שריפת נותר דהמצוה באה ע"י עבירה דעבר על הלאו דלא תותירו ועיקר תיקן הקדשים הוא שיהי' נאכלין בזמנם ולא יבואו לידי נותר מנ"ל דזה הוי בגדר תיקן מצוה שיהי' בכלל מלאכת מחשבת. אמנם יש להעיר בדבר חדש דאפי' א"נ דבכ"מ תיקן מצוה לא הוי תיקן והוי רק מלאכה שאצל"ג מ"מ בשריפת נותר הוי תיקן גמור כיון שעי"ד מצוה זו דשריפת נותר מציל א"ע ממלקות דהלאו דנותר והוי בגדר נהנה כיון דע"י המצוה יפטור מעונש וא"כ הוי בגדר מלאכה הצל"ג והוי תיקן גמור דעושה זאת להנאתו להנצל מעונש (למ"ד דהטעם דאין לוקין על לאו דנותר מצד דהוי לאו הנל"ע אבל בלאו שאב"מ לוקין עליו ועי' בספרי חמדת ישראל חלק הלאוין אות א' שכ' בזה הערה חדשה בדעת הר"מ ז"ל)

אך לכאו' זה טעות דהרי א"נ דהוי תיקן בשביל שמציל עצמו ממלקות דנותר יהי' בגדר מלאכת מחשבת ויתחייב עליו משום הלאו דיו"ט וא"כ שוב אינו תיקן כלל ושוב יהי' מותר מה"ת ביו"ט כיון דא"א להחליט דהוי תיקן משום זה דא"נ דהוי תיקן הרי אין כאן תיקן כלל. אמנם באמת א"ש למה דקיי"ל דיש חילוק מלאכות לשבת וא"ח מלאכות ליו"ט והנה רש"י ז"ל פירש ביבמות (דף ו') דאם אמרינן א"ח מלאכות אינו חייב אלא עד שיעשה כל המלאכות וכבר תמהו האחרונים שסותר את עצמו במ"ש במס' פסחים (דף ה') דאפי' אי ליכא קרא לחלק חייב גם על מלאכה אחת ותירצו דרש"י ביבמות פירש אליבא דר' ישמעאל דס"ל דבחריש ובקציר תשבות אתי להורות מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קצירת העומר שהוא מצוה א"כ לא נשמע מחריש ובקציר חילוק מלאכות כלל די"ל דלזה הוציאם הכתוב מכלל המלאכות אבל באמת א"ח מיתת ב"ד עד שיעשה כל המלאכות לכן צריך קרא דלא תבערו דמחויב על כל אחת ואחת אמנם למה דילפינן מחריש ובקציר תשבות דמחויב על חרישה בפ"ע ועל קצירה בפ"ע צריך קרא דלא תבערו רק שלא נימא שעל כל המלאכות לא יתחייב ג"כ אלא חדא אבל זה דחייב על כל מלאכה אם לא עשה יותר ממלאכה אחת נשמע מבחריש ובקציר. והארכנו מזה במקום אחר ואכ"מ

ומעתה נחזה אנן לר' ישמעאל כיון דא"ל קרא דלא תבערו לא הוי חייב בשבת כ"א כשיעשה כל המלאכות א"כ נהי דשבת גלי קרא דלא תבערו דלחלק יוצאת מ"מ ה"ד בשבת אבל ביו"ט דאין בו חילוק מלאכות א"כ לקושטא דמילתא א"ח לר' ישמעאל מלקות בלאו דיו"ט כ"א כשיעבור כל המלאכות אבל במלאכה אחת נהי דאיכא לאו דיו"ט אבל אין בו מלקות כיון דא"ח מלאכות ליו"ט א"ח עד שיעשה כל המלאכות. ומעתה א"ש דברינו דשפיר הוי מלאכה משום ע"י שריפת נותר מציל א"ע ממלקות וא"ל הא א"נ דהוי תיקן יתחייב משום מלאכה ז"א דר"י לשיטתו דצריך קרא דלא תבערו לחייב על מלאכה אחת א"כ ביו"ט א"ח על מלאכה אחת מלקות וא"כ הוי תיקון גמור ולפי"ז י"ל דזה כוונת ר"י דעל יו"ט ל"צ קרא כיון דשריפה "מעין" מלאכה הוא אע"ג דהכא