כלי חמדה ויקרא רז

מיתת ב"ד על הל"ת דשבת כיון דהל"ת נדחית. אמנם הנה האחרונים הקשו על הריב"א ז"ל איך נדחה הל"ת הא הוי מצוה הב"ע ותי' עפ"ד הירושלמי כיון דהעבירה הוי מחמת הזמן לא הוי מצוה הב"ע כמ"ש הירושלמי בקורע בשבת

אמנם ראיתי לכבוד הגאון מוהר"י הכהן "מווארשא" בקונטרס "זכרון מרדכי" שמדקדק מלשון הירושלמי דזה דוקא אם המצוה הי' לה חלות קודם השבת אז אמרינן דאין עבירת השבת מבטלת את המצוה שקדמה לה אבל בקורע על מתו שמת בשבת דעשיית המצוה חלה בשבת וכיון דבשבת א"א משום עבירה דשבת הוי בגדר מצוה הב"ע וגם אני כונתי לזה בחידושי מילדותי כמו שנודע לתלמידיי מכבר. ומעתה א"ש מאוד ד' ר' ישמעאל דעל יו"ט ל"צ קרא דעד בוקר כיון דהוא בכלל מלאכה ואין עדול"ת ועשה וא"ל שנפ"מ שאם הי' חל החיוב מיד הו"א דעשה דוחה עכ"פ הל"ת ולא ילקה מצד הלאו דיו"ט ז"א כיון דהעשה אינה נדחית הוי מצוה הב"ע ואין דוחה כלל וא"ל הא הוי זמן גרמא ז"א כיון דנעשה נותר ביו"ט א"כ חל המצוה ביו"ט ומצד יו"ט א"א לשרפו לא הוי בגדר זמן גרמא אמנם אם חל שבת בט"ז בזה שפיר צריך קרא דאין עוד זמנו דאי לאו קרא נהי דהוי ידעינן דאין עשה דול"ת ועשה דשבת מ"מ הל"ת נדחית ואינו ח"מ מצד שבת וא"ל דהוי מצוה הב"ע ז"א כיון דהמצוה הי' לו חלות קודם השבת נהי דביו"ט א"א הי' לשרפו מ"מ שוב לא הוי מצוה הב"ע בשבת כיון דהוי זמ"ג לכן צריך קרא דעד בוקר דא"ד שבת ויש להמתיק יותר דכונת ר"י דבאמת הכונה בקרא דעד בוקר היינו בוקר שני דקמ"ל קרא דזמנו אחר יו"ט רק דל"צ קרא זה משום יו"ט רק משום שבת שחל בט"ז דכיון דגלי קרא דזמנו לאחר יו"ט א"כ החיוב מתחיל בשבת וא"כ גם שבת אינה דוחה מצד מצוה הב"ע וז"נ בדרך פלפול

אך באמת יש לעי' אם בשריפת נותר שייך פסול דמצוה הב"ע שנראה פשוט כיון דהמצוה שיתבערו הקדשים ובאיזהו אופן שיתבערו ע"י שריפה יתקיים המצוה דשריפת נותר ואפי' אם שרפו ע"י עכו"ם ג"כ יתקיים מצות שריפה וא"כ ל"ש בזה פסול דמצוה הב"ע כיון דנעשה התכלית מהמכוון של המצוה וכ"כ בזה במק"א אך לפ"ז יש מקום לומר בפשיטות דפירש המכילתא עפמ"ש במכילתא כל מלאכה לא יעשה בהם אפי' ע"י אחרים והרמב"ן ז"ל תמה הא אמירה לעכו"ם שבות אמנם י"ל דר"י ס"ל באמת דגרמא אסור במלאכת יו"ט כיון דכתיב לא יעשה גם גורם אסור והמצוה ה"ה כגורם משא"כ בשבת דכתיב לא תעשון גרמא מותר [ומה דס"ל לר"י בספרי הנ"ל דלא תעשון כולל גם גורם היא רק ע"ד הדרש ואסמכה אקרא כמובן] וא"כ א"ש כונת ר"י בפשיטות דמשום יו"ט לא הוצרכה התוה"ק לומר דהזמן מתחיל לאחר יו"ט דהוי ידעינן ממילא דע"כ זמנו אחר יו"ט כיון דכתיב כל מלאכה לא יעשה בהם וגם גרמא אסור ושריפה מעין מלאכה היא א"כ אין עצה ביו"ט אפי' ע"י עכו"ם וא"כ ממילא נודע דזמנו אחר יו"ט לכן קאמר דצריך הקרא בשבת שחל בט"ז דהו"א דזמנו באמת מיד אחר יו"ט ואע"ג דהוא שבת מ"מ הא יכול לקיים המצוה דשריפת נותר ע"י עכו"ם ובשבת גרמא מותר לכן צריך קרא דאמרה תורה דזמנו לאחר שבת והיינו דתוה"ק לישראל ניתנה באופן שהם יכולים לקיימה בעצמם ולא שיהי' צריכין לחפש אחרי עכו"ם שיקיימו מצותי' ולכן גלי קרא דאפי' כשחל שבת בט"ז הזמן מתחיל אחר השבת ועי' בזה

אמנם לפ"ז יצא לנו מזה דר"י סובר דיו"ט חמיר משבת לענין אמירה לעכו"ם וזה קשה טובא וכללא הוא דמה"ת שבת חמיר מיו"ט בכל הענינים הנוגעים לאיסור מלאכה ואם אמרינן דבשבת אמירה לעכו"ם אינה אלא שבות גם ביו"ט כן