כלי חמדה ויקרא רד

דמה שנאמר בחומש הפקודים דיני המוספין נאמר לבאי הארץ שינהגו בהן בארץ וצריך לומר לדעת הרמב"ן ז"ל דאע"ג דשבט לוי הקריבו במדבר כל מ' שנה המוספין לא ניכתב בתורה עד אז שהי' לאחר כיבוש סיחון ועוג ומתו כל הדור ההוא אז נאמר פרשת תו"מ לכל ישראל וזה הוא הפרשה האמורה בחומש הפקודים וא"כ נסתרו דברינו והדר"ל הקושי' על הירושלמי דאמאי בפרשת פנחס לא נזכר חטאת וכאן נזכר חטאת בעצרת

אמנם לאחר העיון גם לפ"ד הרמב"ן ז"ל נכון הדבר מאוד דדוקא בפ' פנחס שנאמרה הפרשה לבאי ארץ דנתכפר להם לגמרי חטא העגל דלכן ניתן לכל ישראל קרבנות אלו שהם לא הי' בחטא העגל ולא הי' מנודין לזאת יתכן לומר עליהם כיון שקיבלתם עליכם עול תורה אמנם כאן בפ' אמור שנאמר לדור המדבר אע"ג שלא הי' נוהג במדבר כלל אלא בא"י מ"מ כיון שנאמר להם והם הי' בחטא העגל ונתבטל קבלת התורה הראשונה לכן כתיב חטאת גם בעצרת וז"נ בס"ד

עוד כתב הרמב"ן ז"ל הזכיר שבת במועדי ד' וכו' שגם הוא שם מועד נקרא אותו מקרא קודש ואחרי כך הבדיל שאר המועדות ממנו וכו' אלה הם מועדי במלאכת עבודה אבל השבת תשמרו לעשות אותם שבת שבתון מכל מלאכה שבעולם כי יזהור בשבת פעמים רבות וירמוז עוד בכאן כי גם בבואו באחד מן המועדים לא תדחה לעשות בה אוכל נפש עכ"ל. מבואר מדברי רבינו ז"ל דלכן הזכיר שבת בתוך המועדות לרמז שני דברים. א) דדוקא יו"ט אינו אסור אלא מלאכת עבודה אבל שבת נקרא משום זה שבת שבתון שאסור בו כל מלאכה שבעולם (ולשון רבינו ז"ל "תשמרו לעשות אותה שבת שבתון מכל מלאכה שבעולם מורה שיש עלינו חיוב שמירה בזה שיהי' בשבת שבתון מכל מלאכות שבעולם וי"ל דכונתו עפ"מ שכתבתי בספרי דשימור היינו בלב והיינו שגם במחשבה אסור לנו אפי' מלאכת או"נ כמו שמוכרח ממן שאמר מרע"ה לישראל את אשר תאפו אפו אע"ג דלא הי' צריך אלא מחשבה וכ"כ מזה במק"א ואכ"מ). ב) שבא לרמז דלא נימא נהי דבשבת אסור מלאכת או"נ היינו דוקא כשאינו חל בו יו"ט דליכא מצ"ע דשמחת יו"ט ושבת אינו מחויב בשמחה לכן אסור בו מלאכת או"נ משא"כ כשחל יו"ט להיות בשבת נימא הואיל ואשתרי אשתרי ובפרט או"נ דביו"ט ג"כ מותר רק מצד דחוי' א"כ י"ל דכמו דדוחה יו"ט ה"ה דדוחה שבת וכמסקנת רבא בזבחים (דף ל' ע"ב) דבדחוי' אמרי' מ"ל חד דחוי' מ"ל תרי דחיות קמ"ל קרא דכללא דבשבת תמיד אסור מלאכת או"נ

ובזה נראה לענ"ד לפרש ד' המכילתא בפ' בא שהביא הרמב"ן ז"ל לקמן בסוף קרא דכל מלאכת עבודה ל"ת דאיתא שם בזה"ל אך אשר יאכל לכל נפש וגו' מקצת עבודה דוחה שבת ואין מקצת או"נ דוחה שבת וכתב ע"ז הרמב"ן ז"ל אבל מקצת או"נ לא נתפרש לי פרש"י וכו' עיי"ש ה שנדחק רבינו ז"ל לבאר ד' המכלתא אמנם להנ"ל י"ל דהנה בלא"ה קשה דלמה לי קרא דאין אוכל נפש דוחה שבת ואיך שייך בזה ק"ו מיו"ט הא שבת א"ח בשמחה ול"ש בו היתר מלאכת או"נ ועי' בתוס' פסחים (דף פ"ד ע"א) ד"ה ולא מילה שלב"ז דנראה מבואר דהיא מטעם עדל"ת מה ראי' לשבת ומה ק"ו זה מעבודה לכן נראה דכונת המכילתא ביו"ט שחל בשבת שיהי' מותר בו או"נ ולכן א"ש דנקטה רק מקצת או"נ והיינו אותם מלאכות שאסורין גם ביו"ט אלא שהתירם רק מקרא דאך אשר יאכל לכל נפש דבזה י"ל כיון דדוחה יו"ט ה"ה דידחה שבת אבל הוצאה והבערה דכתיב בהו ביום השבת ולא נאסרו ביו"ט כלל ל"ש לומר הואיל ודוחין יו"ט ה"ה דידחו שבת כיון דמלאכות אלו אינן נאסרין כלל ביו"ט למ"ד דס"ל הכי ולזה צריך אך למעט דרק ביו"ט עצמו מותר מלאכת או"נ אבל אם הוא גם שבת אסור מלאכת או"נ