כלי חמדה ויקרא רג

ולזאת בקרבנות יוה"כ בפ' אחרי שנהגו במדבר כתב בתוה"ק ויעש כאשר צוה ד' אמנם כל קרבנות אלו של הרגלים לא הי' קרבין במדבר אך עדיין קשה ממוספין שהי' קרבין במדבר אך באמת לא נזכר כאן כלל פ' מוספין משום שלא רצה שינהגו להם במדבר. אתד"ק

אך דבריו הקדושים סתומים וחתומים לכאורה דהרי מבואר מריש דה"ק דמוספין הי' קרבין במדבר מדצריך לומר דלכן אמר אל בנ"י משום שלא הוזכר כאן המוספין דאל"כ כמו שאמר על כבשי עצרת ועומר דכיון דלא נהגו אלא בא"י אע"כ שהזכירם כאן לא הוזכר אהרן ובניו א"כ הי' יכול להזכיר פ' המוספין ג"כ וע"כ דכונתו דמוספין הי' קרבין במדבר וא"כ אם הי' מזכיר המוספין הי' צריך לדבר לאהרן ובניו וא"כ מה זה שכתב אח"כ דלכן לא הוזכר המוספין מפני שלא רצה שינהגו להם במדבר הרי באמת הי' קרבין במדבר כמו שמוכח מריש דבריו הקדושים ועוד דאין זה טעם מספיק למנוע הזכרת מוספין והול"ל כי תבואו אל הארץ וכמו שהוזכר שתה"ל וקרבנותיהן והזכיר בהם כי תבואו אל הארץ וראיתי לרבינו הגדול בעל פנים יפות ז"ל שכ' ע"ד הרמב"ן ז"ל בזה"ל ולא זכיתי להבין דבריו ז"ל שהרי בפירוש אמרו במנחות (דף מ"ה ע"ב) ר"ע אומר וכו' נמצא מה שאמר בחומש הפקודים קרב במדבר נראה שהבין רבינו בעל הפלאה ז"ל בדעת הרמב"ן ז"ל דלא קרבו מוספין במדבר ובאמת המעי' היטב יראה שמוכרח שאין זה כונת הרמב"ן ז"ל וכמוש"ל

אמנם האיר ד' את עיני ועמדתי על כונת הרמב"ן ז"ל עפ"ד הגמרא חגיגה (דף ו' ע"ב) ר"ע אומר שבטו של לוי שלא עבדו ע"ז הם הקריבו עיי"ש. מבואר שם דתמידין ומוספין שהי' קרבין במדבר רק שבט לוי הקריבו ולישראל לא הי' חלק בהם מצד שמנודין הי' לשמים מחטא העגל. ומעתה א"ש מאוד דברי הרמב"ן ז"ל דלכן לא הזכיר כאן אהרן ובניו כיון שלא הוזכר כלל קרבנות כאן דאותם קרבנות שהזכיר לא הי' קרבין במדבר כמבואר במנחות שם ואותן שנאמרו בחומש הפקודים והי' קרבין במדבר אותם לא זכר כאן ואח"כ כתב הרמב"ן ז"ל הטעם דלא זכר אותם כאן כיון שכאן דיבר לכל ישראל ובמדבר לא רצה שינהגו "להם" היינו לכל ישראל כי אם לשבט לוי בלבד ולכן כאן שדיבר לכל ישראל דיעשו המועדים לא רצה להזכיר הקרבנות שהי' קרבין במדבר ולהם לא יהי' חלק בזה וז"ב ואמת בכונת הרמב"ן ז"ל. והנה בדרושים שלנו כתבנו פירוש דברי הירושלמי מס' ר"ה פ"ד סוף ה"ח דאיתא שם בזה"ל ר' משרשי' בשם ר' אידי בכל הקרבנות כתיב חטא ובעצרת לא כתיב חטא (בפ' פנחס בכל הקרבנות כתיב ועשיתם שעיר עזים אחד "לחטאת" ובעצרת לא כתיב לחטאת אלא שעיר עזים אחד. פ"מ וק"ע) אמר להם הקב"ה כיון שקבלתם עליכם עול תורה מעלה אני עליכם כאלו לא חטאתם מימיכם עכ"ל. ותמהו המפורשים א"כ אמאי הכא בפ' אמור בקרבן שתה"ל כתיב ועשיתם שעיר עזים אחד "לחטאת". וראיתי למי שכ' דשתה"ל דעצרת אינן מחמת קבלת התורה רק להתיר חדש לגבוה אך המעי' ברמב"ן ז"ל יראה דכל עיקרו דשתה"ל הוא מכח קבלת התורה עיי"ש אמנם לענ"ד נראה ביאור דברי הירושלמי כיון דכל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר ולא הקריבו אז אלא שבט לוי בלבד שלא עבדו ע"ז א"כ הקבלת התורה נשאר אצלם בשלימות ושפיר לא כתיב "לחטאת" כיון שקיבלו עליהם עול תורה ולא נתבטל מהם כלל ולכן בפ' פנחס שנאמר פרשת המוספין כיון שבמדבר נאמר שינהגו בהם מיד וזה רק לשבט לוי לכן כתיב בי' לחטאת משא"כ בפ' אמור דלא נהגו במדבר ונאמרו לכל ישראל כשיבואו בארץ שפיר כתיב בהן "לחטאת" כיון דלא שייך לומר כיון שקיבלתם עליכם עול תורה כיון שנתבטל אח"כ ע"י חטא העגל. אמנם לפמ"ש הרמב"ן ז"ל כאן