כלי חמדה ויקרא רא

זר מעיקרא וגם עתה אינה עוד זרה בהחלט דאם תתאלמן או תתגרש וזרע אין לה ה"ה שבה אל בית אביה ולכן לכ"ע אינה משלמת את החומש וא"כ איך כתב רש"י ז"ל דמשלמת חומש כשנודע שהיא מעוברת וכבר תמהו בזה בפרשת דרכים בדרך מצותיך ובמראה פנים בירושלמי יבמות פ"ז ה"ד דמבואר שם בירושלמי דמעוברת אינה משלמת החומש והקשה בירושלמי מה אנן קיימינן אם בבת כהן שניסת לישראל אפי' יולדת הימנו בנים אינה זרה לו והביא שם המראה פנים ד' רש"י ז"ל אלו והניחם בתימא עיי"ש והנה בא לידי כעת ספר נפש יונתן לרבינו הגדול בעל או"ת זצ"ל הנדפס ע"י ידידי הרה"ג מנאשעלסק שיחי' וראיתי שם בריש הספר הביא שם בשם אדמו"ר הקדוש אביר הרועים הגרועים הגאון "מסאכאטשאוו" שליט"א שכ' לת' דעת רש"י ז"ל דס"ל דמעוברת גרע מהיכא דיש לה בנים כיון דמבואר בגמ' דאי הוי כתיב בנעורי' פרט למעוברת הו"א דוקא מעוברת לא אכלה משום דמעיקרא גופא סריקא והשתא גופא מלי' מבואר מזה דמעוברת הוי שינוי הגוף וא"כ י"ל דהוי בכלל זרה מעיקרא כיון דכמות שהיא עתה גופא מליא מעולם לא היתה ראוי' לאכול בתרומה ועיי"ש שכוון לזה גם הרב הצדיק הגאון "מאסטראווצא" שליט"א אלא שנתקשה מד' הירושלמי הנ"ל שמבואר להדי' דאפי' במעוברת אינה משלמת את החומש וס"ל דהוא ק"ו מיש לה בנים עכ"ל. אמנם מה שנלענ"ד בזה לת' דעת רש"י ז"ל והנה מקודם נאמר שגוף סברא הנ"ל לומר כיון שנשתנה גופה הוי בכלל זר מעיקרא כיון דכמות שהיא עתה לא היתה ראוי' מעולם מבוארת בתוס' ישנים יבמות ר"פ הערל בהא דמבואר במשנה דפצו"ד נשיהם לא יאכלו כתבו בתוספות ישנים בזה"ל תימא אמאי פוסלה בביאתו הא לאו זר מעיקרא הוא וכו' וי"ל כיון דנשתנה גופו חשיב כמו זר מעיקרא מבוארין הד' דזה בגדר זר מעיקרא (ואם אמנם כי הרשב"א ז"ל בחידושיו שם שכ' לת' קושיא זו משום דבפסולי קהל ל"צ זר מעיקרא וכן היראים בס' שכ' לדייק מזה דל"צ זר מעיקרא ממש אלא כיון דאפשר להיות זר מעיקרא הוי בגדר זר מעיקרא נראה דלא ניחא להו בסברת התוס' ישנים הנ"ל ואפשר לומר שטעמם משום דהוי קשי' להו מבת כהן מעוברת דמבואר בירושלמי דלא משלמת החומש כיון דאינה זר מעיקרא אך כיון שבתוס' ישנים מבואר כן שוב י"ל שגם דעת רש"י ז"ל כן הוא) אך הקושיא מירושלמי עצומה מאוד דהרי מבואר בירושלמי דמעוברת אינה משלמת את החומש לכן נלע"ד בזה דהנה בירושלמי שם פ"ז ה"ה איתא בזה"ל ר' בא בשם ר"א בשם ר"י אנוסה א"צ להמתין ג"ח אמר ר"י קומי ר"י לא תקבל עליו קיל היא באכילת תרומה אלו בת כהן שנשאת לישראל והלך בעלה למדה"י ושמעה עליו שמת שמא אינה אוכלת תרומה "מיד' ולענין העובר צריכה להמתין ג"ח עכ"ל ועיי"ש במראה הפנים הביא ד' הגמ' דילן דאסיקנא דדוקא עד מ' יום אינה חוששת דמי' בעלמא הוא לכן אפי' היא מעוברת אכלה בתרומה אבל אחר מ' יום חוששת לעובר בנשואין אמנם מדלא נזכר כלל בירושלמי דין זה דאפי' אם ניחוש לעובר והי' מותרת לאכול מ' יום עכ"פ ואדרבה נראה להוכיח קצת להיפוך מירושלמי דקאמר בפשיטות דאם הי' חוששין אף לתרומה היתה אסורה לאכול בתרומה "מיד" ורק משום דא"ח לכן מותרת לאכול בתרומה מיד נראה מד' הירושלמי דס"ל דאם היא מעוברת אסורה מיד אפי' קודם מ' יום כיון דדרשינן כנעורי' פרט למעוברת א"כ כיון שנתעברה מיד לאחר שנקלט הזרע חשיבה מעוברת ואסורה לאכול בתרומה ואע"ג דלענין יצירת הולד עד מ' יום מיא בעלמא היא מ"מ חשיבה לענין זה בגדר מעוברת כיון דאינה כנעורי' (ואם כי יש לדחות הראי' מירושלמי די"ל דכונת הירושלמי על היכא שכבר נשאת עם