כלי חמדה ויקרא קצח

צריך דוקא שבשעת עבירת הלאו יהי' עכ"פ בגדר העשה. אבל אם קודם עבירת הלאו ג"כ אינו בגדר העשה אם הוי נל"ע ונפ"מ לדינא לר"מ ז"ל דס"ל דנו"ט לפגם אסור ונבילה שא"ר לגר ג"כ הוי בכלל נבילה אמנם העשה ל"ש בזה א"כ באוכל נבילה שא"ר לגר כיון דעתה שוב אינו בגדר העשה שוב לוקה על לאו דנבילה ומסברא נראה כן דנהי שא"צ שיהי' בגדר העשה אחר עבירת הלאו אבל זה בודאי צריך שיהי' בשעת עבירת הלאו בכלל העשה אבל בלא זה לקי וא"כ י"ל יותר דלר"מ לא הוי לאו הנל"ע כלל כיון דלאו כולל יותר מעשה דלאו כולל גם בא"ר לגר ועשה ל"ש אלא בראוי לגר וא"כ ממילא לא הוי נל"ע (ואם אמנם כי זה פשוט דהוי לאו הכולל יותר מעשה וכ"כ האחרונים בזה והארכנו בזה במק"א לזאת הוכרחנו להאריך בפנים דלר"מ לוקה באמת באוכל נבילה שא"ר לגר וא"כ הוי לאו הכולל יותר מעשה והבן) ולפי"ז יתיישב קושית הברית אברהם ז"ל שהקשה בהא דאמרינן בחולין בסוגי' דרוב דאלת"ה ר"מ איך אכל בשרא לפמ"ש המגי' במל"מ דבלאו שא"ב מלקות ל"ח ר"מ למעוטא וא"כ דילמא ר"מ ס"ל כריוה"ג דנבילה הוי לאו הנל"ע ול"ח למעוטא ולהנ"ל א"ש דר"מ לשיטתו דנבילה שא"ר לגר הוי ג"כ בכלל נבילה לא הוי לאו הנל"ע כיון דלאו כולל יותר מעשה וכנ"ל וזה ישוב נכון לענ"ד

ובלימוד התלמידים אמרנו לתרץ קושית הברית אברהם הנ"ל דרך פלפול דהנה באמת יש לעי' בד' הגמ' יומא הנ"ל דר"י מפרש פלוגתת ריוה"ג ור"ע אי עולה מכפר על לשו"פ דתלי' בלאו דנבילה אי הוי לאו הנל"ע כיון דבנבילה א"א ג"כ לקיים העשה אחר עבירת הלאו וקשה מה ראי' מנבילה דילמא נהי דכתבה רחמנא העשה אחר הלאו היינו באמת באופן דאפשר לקיים עוד העשה אחר עבירת הלאו לפ"מ דס"ל לריו"ח דאזלינן בתר הנאת גרונו ואכלו וחזר והקיאו חייב א"כ י"ל דזה כונת התורה דאם אכל נבילה וחזר והקיאו אינו לוקה כיון דהוי נל"ע ע"י נתינה לגר אבל אם אכלו לגמרי מנ"ל באמת דהתוה"ק ניתקו לעשה דילמא באמת אם אכלו לגמרי הוי בכלל ביטלו ולקי ומנ"ל ללמוד מזה ללקט שו"פ והיא הערה גדולה לכן נראה לענ"ד דר"י ס"ל דאזלינן בתר הנאת מיעיו וא"כ בנבילה א"א בשום אופן לקיים העשה לאחר עבירת הלאו וא"כ שפיר מוכח מנבילה דבכה"ג הוי נל"ע ומעתה א"ש קושית הברית אברהם הנ"ל דהרי בחולין ר' אשי מוכיח מר"מ דהיכא דלא אפשר ל"ח למעוטא נראה ס"ל כריו"ח דח"ש אסור מה"ת וידוע מ"ש האחרונים דהיא משום דריו"ח לשיטתו דאזלינן בתר הנאת גרונו והוי חזי לאצטרופי וא"כ אפי' א"נ דנבילה הוי נל"ע היינו רק בלא אכלו לגמרי דמצי לקיים העשה אבל באכלו לגמרי דלא מצי לקיים העשה הוי ביטלו ולא לקי וא"כ שפיר מקשה ר"מ איך אכל בישרא דלריו"ח דס"ל דאזלינן בתר הנאת גרונו אפי' א"נ דנבילה הוי לאו הנל"ע היינו רק בלא אכלו לגמרי דמצי לקיים העשה אבל באכלו לגמרי פשיטא דהוי לאו גמור ולוקין עליו וז"נ דרך פלפול בעזהי"ת. עכ"ל התשובה שכתבתי ליד"נ הרב החריף מו"ה הערשקי נ"י

והנה יש לפלפל הרבה בהדברים שכתבתי בפנים הן מ"ש באות ד' דבנותר יש איסוה"נ מכח הקדש הקדום וכתבנו בזה אח"כ בארוכה לבאר הד' ואכ"מ. והן במ"ש באות ה' לענין קו' דר"ח שבאמת נראה עיקר דפירוש הגמ' דס"ל דזה שמועיל שחיטת אמו להתירו באכילה היינו משום דעובר ירך אמו והוי כאחד מאברי אמו ולכן כמו דמהני שחיטת אמו להתירו באכילה משום זה ה"ה דאמרינן דהוי כא' מאברי אמו שאינו בכלל נבילה ובאמת בח' למס' ביצה (דף ו' ע"א) כתבנו שם בביאור ד' רש"י ז"ל ד"ה הטריפה שכ' להסביר הטעם דלכן אסור באכילה משום דעובר ירך אמו היא ועיי"ש בראש יוסף ביצה מ"ש בזה