כלי חמדה ויקרא קצו

הן אמת שגוף הסברא שכתבנו דאיסוה"נ דנותר היא מכח קדשים יש לעי' בה מגמ' ערוכה נדרים (דף י"א ע"ב) בעי רמב"ח הרי עלי כבשר זבחי שלמים לאחר זריקת דמים וכו' ועי' בר"ן ז"ל שם מבואר דאיסור קודש נפקע מה שהי' ע"י נדרו רק איסור חדש חל אח"כ אך באמת מפשטות ד' הגמ' אין ראי' לזה ואדרבא מדפשיט לגמ' דנותר הוי מתפיס בדבר הנדור נראה דיש בו עדיין איסור הקדום ג"כ וכדברינו הנ"ל רק דהוכחת הגמ' דע"כ בעיקרו קא מתפיס דא"נ דמתפיס בדהשתא א"כ השתא דהיא נותר הרי נוסף עליו איסוה"נ דנותר וא"כ הוי מתפיס בדבר האסור ועיי"ש בגמ' דמוקי לה בנותר של עולה ובר"ן שם ובשטמ"ק כתב דבאמת בנותר של עולה יש תרווי' איסורים מצד איסור עולה דלא פקע ומצד איסור נותר החדש נראה מדבריו דבנותר של שלמים ליכא אלא איסור נותר

אמנם לענ"ד י"ל דבאמת גם בנותר של שלמים כיון דנעשה נותר ממילא אכתי איכא איסור מחמת קודש ג"כ כנ"ל רק אעפ"כ שפיר מוכח בגמ' דבעיקרו קמתפיס דאל"כ כיון דהוי נותר הרי הוי מתפיס בדבר האסור משא"כ בנותר של עולה כיון דאיסור עולה עוד לא פקע כלל א"כ איסור נותר אינו חל דאין איסור חל על איסור וא"כ איסור הנאה שבו היא רק מכח עולה ושפיר הוי מתפיס בדבר הנדור וא"ש בפירוש ד' הגמ' בעזהי"ת. היוצא לנו מזה שכתבנו שחין סתירה לסברתינו מגמ' הנ"ל ואדרבה מפשטות ד' הגמ' נראה כדברינו וקצרנו וסמכנו על המעי'. וא"כ דברינו בשיטת הרא"מ ז"ל נכונים שדוקא בנותר ס"ל סברא זו דבאין כאחת אסור אבל בטו"א מודה שלד' הר"מ ז"ל גם בבאין כאחת אינו יכול לחול עליו שם טומאה וא"כ הדר"ל קושית מורי הגז"ל

ה) אמנם בעיקר הקושי' נראה לענ"ד לעיקר כמו"ש בח' לסוגי' דר"ח סגן הכהנים דהר"מ ז"ל להלכה לא ס"ל הא דר"ח דאמר דאפי' למ"ד טומאה בליעה מטמא מ"מ ולד אינו טמא עד שיצא לאויר העולם וס"ל לאמת דה"ט דהושיט הרועה את ידו ונגע בולד במעי' אמו אינו טמא ה"ט משום דטומאה בליעה אינו מטמא כנראה מלשונו הזהב בפ"ד מהלכות אבות הטומאה ה"ב שכ' בזה"ל בהמה שמת עיברה וכו' הר"ז הנוגע טהור ולכאורה תיבת הנוגע מיותר היא והול"ל הר"ז טהור ונראה שבא לשלול בזה דהולד אינו טהור וס"ל דכל ההיתר מצד דטומאה בליעה אינו מטמא ולא ס"ל קו' דר"ח כלל ועי' ברי"ט אלגזי פ"ג דבכורות אות ל"ו שכ' שנראה כן מדעת הרמב"ן ז"ל אלא שקשה בעיניו כיון דק"ו ניתן לדרוש מעצמינו א"כ מה נשוב על ק"ו דר"ח לכן נדחק בדעת הרמב"ן ז"ל כמו שכ' בעצמו אך באמת בגוף ק"ו דר"ח יש לעי' דמה בכך דניתר בשחיטת אמו היינו משום דגלי קרא כל בבהמה תאכלו אבל מנ"ל דקודם שחיטה הוי כחי והרי בחלבו לריו"ח חולין (דף ע"ה) ג"כ הדין כן דניתר בשחיטת אמו ואעפ"כ קודם לכן בהושיט ידו ותלש מבן ט' חי הוי חלב וה"ט כיון דעדיין לא הותר בשחיטת אמו א"כ י"ל דה"ה לענין טומאת נבילות

אמנם נראה דכוונת ר"ח דמדגלי קרא דמותר בשחיטת אמו ע"כ דגם מקודם לכן לאו נבילה הוא כיון דקי"ל דאין טריפה חוזר להכשירו א"כ ה"ה נבילה דאינו חוזר להכשירו וע"כ דאין עליו שם נבילה מקודם לכן וא"כ שוב אינו טמא מצד נבילה

אך יש לעי' בזה עפמ"ש הרמב"ן ז"ל בבהמה שנחתכו רגלי' במקום צוה"ג דטריפה מ"מ בחתך אח"כ למעלה ממקום צוה"ג דחוזרת ונכשרת וא"ז בכלל טריפה החוזרת לכשירה כיון דכמות שהיא הרי היא טריפה וצריך לזה מעשה חדש בגופה ועי' בר"ן ז"ל חולין פ' בהמה המקשה בסוגי' שם שחלק עליו עכ"פ דעת הרמב"ן ז"ל כן היא וא"כ י"ל דה"נ כיון דאינו מותר