כלי חמדה ויקרא קצב

שנשרו מן הדקל הוא מדומע וזה ברור ופשוט

ג) ובלימוד התלמידים אמרנו לבאר ענין דטומאת משא ונקדים מה דקשה לן על רש"י ז"ל (ד' כ"ג ע"א) ד"ה דאי אפשר לשחיטה שתיעשה נבילה שכ' ומאן דגרס דא"א לנבילה שתיעשה שחיטה שבשתא הוא דהא אפשר לנבילה שתיעשה שחיטה כגון כי מסרחה פרחה טומאה מינה כדאמרינן לקמן הראוי' לגר קרוי' נבילה עכ"ל ותמו' מאוד לכאורה לפ"מ דנראה מדקדוק לשון רש"י בעצמו דא"נ דלא תלי' בגר אלא בכלב ובעינן דוקא שיהי' א"ר לכלב שפיר י"ל דא"א לנבילה שתיעשה שחיטה כיון דכל זמן דשם אוכל עלה א"א לה להיות שחיטה וא"כ דילמא ר"ח הכא ס"ל דתלי' בראוי לכלב וא"כ שוב יש לגרוס שא"א לנבילה שתיעשה שחיטה ואין לומר כיון דר"ח אמר סתמא נבילה בטילה בשחיטה משמע אף לענין איסור ולענין איסור גם ריו"ח מודה דתלי בראוי לגר כמ"ש התוס' לקמן ד"ה ואידך למעוטי סרוחה מעיקרא וא"כ אכתי יקשה איך נבילה בטילה בשחיטה לענין איסור הא הוי מב"מ ז"א די"ל דר"ח סובר נותן טעם לפגם אסור וא"כ באמת גם לענין איסור תלי' בראוי לכלב דוקא וא"כ שפיר הוי מבא"מ כיון דא"א לנבילה שתיעשה שחיטה ואיך מחליט רש"י ז"ל על גירסא זו דשבשתא הוא

ומה שנראה לענ"ד בזה בשנקדים להבין ענין ט"מ מה זאת דבטומאה זו אמרינן טומאה כמאן דאיתא דמי ובאיסור נתבטל לגמרי וכמו שהקשו התוס' מר"ל מפיגול נו"ט שבללן זה בזה ומה שנראה בזה עפמ"ש מרן זצ"ל בח' הרי"ם להסביר הטעם דאיסור בטל בהיתר והיתר א"ב באיסור משום דביטול ברוב ל"ש אלא דוקא א"נ דהמיעוט א"ב ברוב שינה המיעוט את הרוב להיות כמותו מה שא"כ אפי' א"נ דלא בטל המיעוט בהרוב מ"מ הרוב לא ישתנה בשביל זה ל"ש ביטול ודפח"ח. ומעתה נלענ"ד דז"ד בביטול איסור בהיתר לפמ"ש לעיל בשם הר"ן ז"ל דכל איסורי תורה א"ג הן א"כ שפיר אמרינן דהאיסור בטל ברוב כיון דא"נ דלא בטל א"כ הרי ההיתר יעשה איסור ויהי' הרוב כמו המיעוט ואע"ג דיהי' איסור רק מספק מה בכך כיון דספיקא דאוריי' לחומרא מה"ת בכה"ג וא"כ ממילא הוי איסור כמו המיעוט דג"כ אין החתיכה עצם איסור אלא א"ג וה"ה ההיתר יהי' כמוהו וא"כ שפיר אמרינן דמתבטל האיסור כיון דאם לא יבטול האיסור ברוב יהי' הרוב כמו המיעוט ממש מה שא"כ בטומאה שנתערב בטהרה בזה ברור דאפי' א"נ דטומאה א"ב ויהי' אסור ליגע בכל החתיכות מצד ספק דילמא נוגע בטומאה מ"מ פשוט דהרוב לא יהפוך להיות כמו המיעוט דטהור לא יהי' נעשה טמא בעצם והחתיכה שהיא נטמאה הוא בעצם טמאה וא"כ א"א בשום אופן להפוך את הרוב להיות כמו המיעוט וא"כ ל"ש ביטול ומובן היטב הסברא דבטומאה ל"ש ביטול והא דמותר לענין מגע היינו משום דאמרינן דלא נגע בטומאה וכנ"ל

ומעתה א"ש קושית התוס' מר"ל גבי פ"נ וטמא שבללן זה בזה דר"ל לשיטתו דס"ל גם באיסורין מבטלין זא"ז א"כ פשיטא דלדידי אין נפ"מ כלל בביטול אם המיעוט מתנגד להרוב או לא וגם היתר בהיתר בטל לדידי' דדא ודא אחת הוא כמ"ש הראב"ד ז"ל בתמים דעים מובא בברוך טעם עיי"ש וא"כ לדידי' פשיטא דגם בטומאה שייך ביטול והא דאמרינן דטומאת משא ל"ב היינו לפי הלכה דקיי"ל הבה"ב ל"ב וכן איסורין אין מבטלין זא"ז וביטול ל"ש אלא איסור בהיתר והטעם כנ"ל משום דאם לא יבטל יהי' הרוב נמשך אחר המיעוט בזה שפיר י"ל בין איסור לטומאה וי"ל עפי"ז דנהי שכ' התוס' דטומאת משא הוא רק דרבנן היינו רק לר"ל בזה שפיר אמרינן דכבר נתבטל רק דרבנן גזרו ע"ז משא"כ להלכה גם התוס' מודים דטומאת משא מה"ת ל"ב